רבינוביץ דליה נ' ד"ר אוסטרמן ואח' - רשלנות רפואית בטיפולי שיניים ולסת
פסק דין מנחה ברשלנות רפואית דנטלית: רופא שהתקין גשר שיניים במקום שתלים, ללא גשר זמני וללא טיפול מקביל בשני הצדדים, חויב בפיצויים בגין סבל גופני ונפשי ממושך.
מה קובע פסק הדין בעניין רשלנות רפואית של רופא שיניים?
על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], רופא חב חובת זהירות כלפי מטופליו בכל שלבי הטיפול: אבחון, החלטה על דרך הטיפול, ביצוע ומעקב. פסק דין זה קובע כי סטייה מהפרקטיקה הרפואית המקובלת - אפילו כשהמטופל סירב לטיפול המיטבי - אינה פוטרת את הרופא מאחריות.
- מי יכול לתבוע? כל מטופל שנפגע מטיפול שיניים רשלני, כולל אם הנזק הוא כאב כרוני, נכות נפשית או הוצאות טיפול מיותרות.
- מה ניתן לקבל? פיצוי על כאב וסבל, נכות נפשית צמיתה, הוצאות טיפולי שיקום, הפסדי השתכרות לעתיד - והשבת תשלום עבור הטיפול הרשלני.
- האם סירוב של המטופל לטיפול מיטבי פוטר את הרופא? לא. על הרופא לנסות לשכנע ואם המטופל מתעקש - להימנע מטיפול בעל פוטנציאל מזיק.
- מה עם ביטוח לאומי? ניתן לתבוע פיצוי בתביעה נזיקית במקביל לגמלאות מהמוסד לביטוח לאומי.
- ייעוץ ראשוני? ללא תשלום וללא התחייבות - משרד אליהו ושות' עומד לרשותכם.
- מה הצעד הראשון? שמרו את כל המסמכים הרפואיים, צלמו צילומי רנטגן ופנו לייעוץ משפטי בהקדם.
נקודות מפתח בפסק הדין
בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 18294-06 רבינוביץ דליה נ' ד"ר אוסטרמן ואח' בפני כב' השופטת יעל הניג
פסק דין
תביעה לפיצויים בגין רשלנות רפואית בטיפולי פה ולסת.
תמצית התביעה - טיפול דנטאלי פשוט שהוביל לפתיחת תיבת פנדורה. תמצית ההגנה - הטיפול היה תקין לחלוטין והתובעת טופלת על הנתבעים האשמות שווא.
מושגים נדרשים
1. התובעת הינה בעלת סגר מסוג CLASS II: זהו מצב בו הלסת התחתונה נמצאת בעמדה אחורית ביחס לעליונה והמנשך עמוק. במצב זה קיים מגע בין שיני מלתעות לשיניים טוחנות בחלק האחורי של הלסתות בלבד. השיניים הקדמיות - עליונות בולטות קדימה וכלפי מטה, עוטפות את כותרות השיניים התחתונות כאשר השיניים התחתונות הקדמיות אינן באות במגע כמקובל עם חלק הפנימי של כותרות השיניים העליונות, אלא עם החניכיים בקדמת החיך. במצב כזה ישנה חשיבות יתרה למנשך אחורי השומר על גובה המנשך בפה.
2. הצדדים חלוקים לגבי כינויה של התופעה הבאה ולגבי היתכנותה במצב סגר כזה. מדובר בתופעה בה השיניים הקדמיות נוטות עוד יותר קדימה ומתרחקות מקשת השיניים עקב ספיגה של עצם הרכס ותוצאתה POSTERIOR BITE COLLAPSE ובתרגומה "איבוד גובה המנשך האחורי".
3. בחלק החיך הפונה אל פנים הפה ובין השיניים הקדמיות 11 ו-21 מצויה בליטת חניכיים רכה וטבעית ושמה PAPILLA. בתוך הפפילה הזו עובר עצב אינסיזלי.
4. הפרעות במערכת הלעיסה מכונות TDM - קיצור של TEMPORO MANDIBULAR DISORDERS. הן מתבטאות בתופעות במפרק, בשרירי הלסת ובקליקים, יחד או לחוד.
5. שחיקה או הידוק שיניים מכונות - BRUXIM.
6. מצבה של התובעת עובר לטיפולים: שני גשרים המותקנים בחלק האחורי של לסת תחתונה: אחד בצד ימין, בין השיניים 44 ל-47, החולף במקום בו הייתה בעבר שן 45 שנעקרה וכן על שן 46 סובלת מעששת. השני מצד שמאל בין השיניים 34 ל-36, החולף במקום בו הייתה בעבר שן 35 שנעקרה.
רקע כרונולוגי
8.1. התובעת טופלה במרפאה בין התאריכים 18.6.85 ועד כולל 9.2.01.
8.2. ביום 22.12.98 פנתה התובעת למרפאה ובידה הצעת מחיר של קופ"ח כללית להחליף ולבצע גשר ימין. היא טופלה על ידי נתבע 1, ד"ר אוסטרמן, רופא שיניים כללי. ד"ר אוסטרמן קבע שהתובעת זקוקה לגשר ימין חדש. הוא הציע לעקור את שן 46 העששתית, לבצע טיפול שורש בשן 44 וגשר קבוע בין שיניים 44 ל-47. אין מחלוקת כי הציע לתובעת הרכבת שתלים.
8.3. ביום 24.12.98 חתמה התובעת: "לא מעוניינת בשום פנים ואופן בשתלים". על כן החל ד"ר אוסטרמן בהרכבת גשר ימין על גבי השיניים הקיימות.
8.4. ביום 25.12.98 עקר ד"ר אוסטרמן את שן 46, השחיז שיניים 44 ו-47 והרכיב גשר זמני.
8.6. ביום 4.3.99 הודבק גשר ימין קבוע באמצעות דבק זמני.
8.7. ביום 18.3.99 התלוננה התובעת על "נשיכת" החיך בעת נגיסה. בבדיקה נמצא מנשך עמוק ללא סימנים בחיך. יחד עם זאת הורדו נקודות מגע בחיך על ידי השחזת שיניים עליונות-קדמיות.
8.9. ביום 29.3.99 נבדקה התובעת על ידי נתבע 2, ד"ר טאו, מומחה לשיקום הפה. ד"ר טאו מצא כי הגשר והסגר תקינים.
8.10. ביום 6.4.99 נשלח הגשר למעבדה עם בקשה להוסיף לסגר 0.5 מ"מ של חרסינה.
חוות דעת המומחים הרפואיים
מטעם התובעת - פרופ' טייך: לא נהגו המרפאה ורופאיה כרופאים סבירים. הרכיבו גשר נמוך מדי שלא סיפק תמיכה סיגרית וגרם לנשיכת שיניים קדמיות בחיך; הגביהו את הגשר אך עדיין אפשרו מגע בין שיניים תחתונות-קדמיות לבין עצב הפפילה; עקרו שלא לצורך את שן 46; השחיזו שלא לצורך שיניים קדמיות-תחתונות.
מטעם הנתבעים - פרופ' ליטנר: לא נפל פגם בהתנהלות הנתבעים. ד"ר אוסטרמן הציע שתלים אך התובעת סירבה. פעל לפי דרישותיה תוך שמירה על היחסים הסיגריים הקיימים.
מטעם בית המשפט - פרופ' קלדרון: הנתבעים לא פעלו כרופאים סבירים כאשר נמנעו מהשלמת שיניים חסרות. לא היה מקום להזדרז ולהתקין גשר קבוע. תחילה היה על הרופאים להתקין גשר זמני, לטפל מספר חודשים באמצעות סד לילה, ולאחר מכן לטפל בשני צידי הלסת.
סבירות הטיפול הרפואי
30. רופא חב חובת זהירות מושגית כלפי מטופליו [ע"א 552/66, לוינטל נ' מרכז קופת חולים]. פקודת הנזיקין מחייבת בחינת סטייה מרמת הזהירות הנדרשת מרופא סביר. החלטות הרופא נדרשות להתבסס על ידע רפואי עדכני ובהתאם לנורמות המקובלות.
34. הטיפול המיטבי בסגר של התובעת היה באמצעות שתלים ולא באמצעות גשר ימין. קיימת חשיבות מרובה למנשך אחורי השומר על גובה המנשך בכללו על ידי הימצאותן ושלמותן של כל השיניים. כל אלה הובאו בחוות דעתו של פרופ' טייך ואושרו בחוות דעתו של מומחה בית המשפט.
35. התובעת חתמה על סירוב להרכבת שתלים. לגרסתה לא הבינה את השלכות הסירוב שכן חתמה בפני פקידה ולא הוסברו לה ההשלכות. נמצא שהתובעת לא יודעה ולא הבינה את השלכות סירובה.
37. אמת המידה הנדרשת מרופא סביר הינה לנסות ולשכנע את המטופלת לקבל את הטיפול העדיף ובמידה שהיא עומדת בסירובה - לא להתפשר ולהימנע מטיפול שגוי ובעל פוטנציאל מזיק. נמצא שעצם התקנת הגשר סוטה מטיפול רפואי סביר.
38. גם אם הוחלט על שיקום באמצעות גשר, היה על ד"ר אוסטרמן להתקין גשר זמני ולאחר מכן לבחון את ההסתגלות באמצעות סד לילה. נמצא שהתקנת גשר קבוע ללא מתן אפשרות הסתגלות סוטה מטיפול רפואי סביר.
39. הטיפול המקובל והסביר אצל בעלי הסגר המסוים, כולל ומחייב שיקום מקביל של שני צידי הלסת האחורית, ימין ושמאל. נמצא שהתקנת גשר בצד אחד מבלי לטפל ולהתאים את הצד השני עלול לגרום לכאבים וסוטה מטיפול רפואי סביר.
40. אין לדעת בחלוף השנים האם הגשר שהותקן היה נמוך מדי. עצם הוספת חרסינה לשיניים התומכות, עצם השחזת השיניים הקדמיות ועצם הנפיחות בפפילה - מלמדים שהרופאים סברו בזמן אמת כי הגשר נמוך מדי. מכאן שאכן הגשר שהותקן היה נמוך מדי, ייצר בעיות, אפשר את נשיכת הפפילה וביסס את תלונות התובעת.
עיקרם של דברים: הטיפול הרפואי-דנטאלי היה בניגוד לפרקטיקה המקובלת וקיים קשר סיבתי בינו לבין סבלה של התובעת. מכאן קצרה הדרך לקבוע כי הייתה בו התרשלות, היא לא הוסרה בשלב כלשהו ועל כן נפתחה הדרך לפני התובעת להוכיח את נזקיה.
הנכות הנפשית
47. פרופ' נוימן (מומחה בית המשפט) סיווג את הנכות הנפשית כהפרעה של הערכת יתר של בעיה גופנית בעוצמה פסיכוטית אשר הפכה לכרונית. לא רק שפרופ' נוימן שלל שאיפה לרווח משני - הדבר עולה גם מהיגיון הדברים: לו הייתה התובעת שואפת לרווח משני, לא הייתה גורמת לעצמה למצב של היעדר עבודה וכשל בתפקוד תקין משך שנים כה רבות.
49. נמצא שנכותה הנפשית של התובעת ואשר נגרמה מהטיפולים עומדת על 15%.
הנזק
53. לאור התנודתיות בשכרה של התובעת ולאור נכותה הנפשית המשמעותית, נפסק לה סכום גלובאלי של 40,000 ש"ח בגין הפסדי השתכרות לעתיד.
55. בגין כאב וסבל נפסק לתובעת סכום של 120,000 ש"ח. סה"כ ההפסד הנזיקי - 160,000 ש"ח.
56. על הנתבעים להשיב לתובעת את עלות הטיפול הרשלני שהיה מיותר ומזיק מלכתחילה, ואף הצריך אותה לטיפולי שיקום לאחר מכן. איני מייחסת לתובעת אשם תורם במידה כלשהי שכן, כפי שנקבע, אסור היה לנתבעים לבצע את הטיפול מלכתחילה, גם אם חפצה בו התובעת.
58. כל הרופאים שטיפלו בתובעת לאחר תום הטיפול ניסו להיטיב את מצבה. הרופאים הללו היטיבו ללא ספק את סבלה, לא ניתקו בפעולותיהם את הקשר הסיבתי בין התרשלות הנתבעים לבין סבלה ונזקה ובסופו של דבר אך הקטינו את נזקה של התובעת.
סוף דבר
הנתבעים ישלמו לתובעת יחד ולחוד את סכום התביעה לרבות השבה והוצאות. כמו כן יישאו בהוצאות התובעת לרבות שכ"ט עו"ד ושכ"ט מומחים בסך של 70,000 ש"ח [כולל מע"מ].
ניתן היום, כ"ב ניסן תשע"ג, 02/04/2013, בהעדר הצדדים.
נפגעתם מרשלנות רפואית? מגיע לכם פיצוי
רעות אליהו, עו"ד - ייעוץ ראשוני חינמי, ללא התחייבות. שכר הטרחה נקבע בהסכם אישי לפי אופי התיק.