תא 34181-01-10- התקבלה תביעה שהגישה חברה לשיווק והפצת לוחות עץ, כנגד אדם שהפיץ נגדה מכתבים משמיצים למשרדי ממשלה וחברות נוספות, בהם נטען כי עשתה שימוש בחומרים מסרטנים.

תא 34181-01-10 מקור הפורמיקה בע"מ נ' חנוך ארליך (שלום – תל-אביב-יפו, חנה ינון) 11/03/2013

לשון הרע

בית משפט השלום בתל אביב – יפו ת"א 34181-01-10 מקור הפורמיקה בע"מ נ' ארליך ואח' 11.3.13 בפני השופטת חנה ינון, שופטת בכירה התובעת מקור הפורמיקה בע"מ על ידי עו"ד אמיר טיטונוביץ נגד הנתבעים 1. חנוך ארליך על ידי עו"ד ד"ר מיכל גדות 2. מאיר פלבסקי – בעצמו

פסק דין

1. זוהי תובענה על סך של 750,000 ₪ שעניינה דרישה לפיצוי בגין טענה להפצת לשון הרע.

רקע עובדתי

2. התובעת הינה חברה בע"מ העוסקת בשיווק ובהפצה של לוחות עץ.

3. הנתבע מס' 1 הינו עורך דין אשר ייצג בעבר לקוח שפנה אל עיריית חיפה בתלונה נגד התובעת, בבעלות משפחת מאיר פיסו, על פיה נעשה על ידה שימוש בדבקים המכילים רעלים שאדיהם נפלטים ומזיקים לציבור.

4. העירייה פתחה בחקירה בנושא אשר מסקנותיה היו כי אין כל בסיס עובדתי לפניית הנתבע.

5. התובעת סבורה כי בדברי הנתבע יש משום הפצת לשון הרע, ואילו הנתבע גורס כי תלונתו חוסה תחת ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965, על פי סעיף 15(8) לו.

(להלן: "החוק").

ראיות התובעת

6. התובעת, חברה בע"מ העוסקת בציפוי, שיווק והפצה של לוחות עץ, העידה באמצעות מצהירה מר ערן קרפנר, יועצה המשפטי, בתצהירו ת/1, כי הנתבע מס' 1, עו"ד חנוך ארליך, שיגר מכתב בשם לקוחו מר מאיר פלבסקי, הנתבע מס' 2, המטיל דופי בעבודות התובעת והמהווה השמצה ולשון הרע בדבר פיזור חומרים רעילים, כמשמעה בחוק.

אלה דברי המכתב המשמיץ:

"…

5. ככל הידוע למרשי, המבנה מוגדר כמחסן, אולם מתפקד כמפעל תעשייתי לכל דבר, ככל הידוע למרשי – ללא רישיון עסק, וממילא ללא התקנת אמצעי בטיחות הולמים.

6. במתקן ברח' רוזוב 11, חיפה מתבצעים תהליכי אימרפרגנציה תוך שימוש בחומר ("פורמלדהיד") – אלהיד של חומצה פורמית שנוסחתו הכימית – CH2O אשר הוגדר ע"י "ארגון הבריאות העולמי" כ"חומר מסרטן ודאי לבני אדם".

7. במקום משתמשים גם בדבקים שונים, המכילים חומרים רעילים נוספים שאדיהם נפלטים לאוויר המפעל ושאריות מגיעות לפסולת המפעל.

8. טיוטת "תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים בפורמלדהיד), תשס"ז – 2007", אשר מבדיקתי עולה, כי טרם אושרה סופית, מלמדת, כי קבוצת פיסו אינה עומדת בדרישות ובכלל זה:

(1) אין אמצעי יניקה במקום ואין אמצעי ניקוז ופליטה יעילים.

(2) אין מנדפים מתאימים ויעילים.

(3) אין אוורור ואין החלת אוויר צח.

(4) אין בגדי עבודה מתאימים ואין

סידורי כביסה מתאימים.

(5) אין מלתחות כפולות ונפרדות לכל עובד. קיימת מלתחה ומקלחת אחת לכולם.

(6) אין סידורים למצבי חירום ואין אמצעים לטיפול מיידי בנזילות ודליפות של פורמלדהיד.

(7) אין מקלחות חירום, אין ציוד מגן אישי ואין מכשירי נשימה.

9. בסוף תהליך הייצור מצטברת פסולת רעילה נזילה האמורה להיאסף ולהתפנות לרמת חובב. ככל הידוע למרשי, פסולת זו אינה מגיעה ליעדה אלא מפונה ומושלכת למקומות אחרים.

10.ביום 11.10.2009 פורסם בעיתון "גלובס" דו"ח של "הקואליציה לבריאות הציבור" על ניטורים שנעשו ב – 10 מוסדות חינוך באזור מפרץ חיפה ממנו עולה כי נמדדו חריגות בחומרים המסרטנים "פורמלדהיד" ו"בנזן" של פי 6-10 מערכי הסף שנקבעו לחומרים אלה בישראל, וכי יש קשרים סיבתיים בין חשיפה לזיהום אויר ומחלות ילדים שונות.

11.יש לציין כי האוויר במתקן ובסביבתו מסכן לא רק את עובדי המפעל, אלא את לקוחותיו, ואת עובדי המפעלים בסביבה בכלל, ואלקטרה בפרט.

12.לסיכום: "מקור הפורמייקה" הינו למעשה מקור חמור לפורמלדהיד; הוא מסכן את בריאות עובדי המפעל, אשר אינם מוגנים בכל דרך שהיא, לקוחותיו, עובדי מפעלים בסביבה ואחרים.

לאור זאת אודה לכם על טיפול מיידי בעניין חמור ודחוף זה".

(ראה: נספח מס' 1 לכתב התביעה המתוקן).

7. מכתב זה שוגר, לעמדתו, בנוסח זהה, בלי לציין את שם משגרם, בהכילו דברי לשון הרע חמורים ופוגעים אודות התובעת אל הנמנעים הבאים:

א. מר יונה יהב – ראש עיריית חיפה;

ב. חבר הכנסת מר גלעד ארדן – השר להגנת

הסביבה;

ג. חבר הכנסת מר דב חנין;

ד. מר שלמה כץ – המשרד להגנת הסביבה,

מנהל מחוז חיפה;

ה. מר אמיר אופיר, משרד התמ"ס, מנהל מחוז חיפה והצפון;

ו. מבקר עיריית חיפה;

ז. מנהל המחלקה לרישוי עסקים בעיריית

חיפה.

("המכתבים המשמיצים").

8. למיטב ידיעתו, "תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים בפורמלדהיד), תשס"ג – 2007, לא קיבלו תוקף חוקי והן בבחינת טיוטה בלבד.

9. לעדותו, אצל התובעת לא נעשה שימוש בפורמלדהיד כשלעצמו, והיא אינה מחזיקה, במועדים הרלבנטיים אף לא החזיקה, בחצריה, את החומר דנן.

10. בנוסף, נשלחו לידי החברות "אלקטרה" ו"צ'ק פוינט", שתיים משכנותיה של התובעת באזור הצ'ק פוינט, מכתבים אנונימיים, בנוסח זהה, כשעל המעטפות שבהן נמסרו המכתבים צויין שאלה נשלחו ע"י "הלוחמים בסרטן".

(להלן: "המכתבים האנונימיים").

11. במכתבים האנונימיים נכתבו דברי לשון הרע נוספים שזה נוסחם:

"במחסן ממולנו ברחוב 11 השייך לחברת "מקור הפורמייקה בע"מ", מאחורי משטחי העץ הורכב לפני כשנה ציוד סיני להחדרת פורמלדהיד לנייר, שהוא ידוע כחומר מסרטן את דרכי הנשימה ברמות גבוהות מאוד. חומר זה מתפזר באוויר ואותו אנחנו נושמים. את המוצר המוגמר לוקחים למפעל החדש שנימצא מעבר לכביש ושם במכבשים מדביקים אותו על לוחות. גם פעולה זו פולטת כמות גדולה של פורמלדהיד שמגיע גם הוא אלינו.

[...]

לסיכום, מקור הפורמייקה הוא בעצם מקור הפורמלדהיד באזורינו והוא מסכן את בריאות וחיי העובדים והשוהים סביבו ונחשפים לאוויר הנפלט מן המפעל ולפסולות המוצאות ממנו ללא שמירה על אמצעי זהירות מינימאליים.

לטובתכם הזמינו בדיקת "ניטור" במשרדיכם ואל תתנו לפגוע בבריאותכם".

(ראה: נספח ח' ל – ת/1; ההדגשות ושגיאות הכתיב – במקור – ח.י.).

12. להדגשתו, טרם משלוח המכתבים המשמיצים כולם, לא התבקשה תגובת התובעת בדבר ייחוס התנהגות פסולה ועבריינית לעובדי המפעל.

13. ביום 7.12.09 שיגר בא כוחה דאז של התובעת מכתב אל הנתבע מס' 1 בו התבקש לחשוף את זהות מרשו.

14. לאחר חליפת מכתבים במסגרתה סירב הנתבע מס' 1 לחשוף זהות לקוחו, פנה בא כוחה דאז של התובעת ללשכת עורכי הדין בדבר טענת החיסיון שהועלתה, וזו השיבה במכתב מיום 20.1.10 כי "אשר על כן, יש לציין את שמו של הלקוח אם הצד שכנגד ביקש זאת".

15. רק לאחר שחברת הביטוח שלו שכיסתה הוצאות הגנתו דרשה לגלות שם מרשו ניאות לחשפו, והוא הינו מר מאיר פלבסקי, הנתבע מס' 2.

16. עוד מציין הוא כי גם המכתבים המשמיצים וגם המכתבים האנונימיים נשלחו, על פי החותמות עליהם, מהעיר תל אביב וכי שני הנתבעים דרו בעת הרלבנטית בה, אף שהמכתבים עוסקים בתובעת ובנמענים מחיפה.

17. לדבריו, חומרת הדברים הכלולים במכתבים המשמיצים, אשר נכתבו בלא שהנתבעים בררו טרם שיגורם את העובדות הנכונות, היקף התפוצה הנרחב שלהם וזהות הנמענים להם, מצביעים על כך שהמדובר בכוונה של ממש לפגוע בתובעת ולגרום לה נזק בסכום התביעה, שנגרם בעטיים של אלה.

ראיות הנתבעים

18. הנתבע מס' 1, עו"ד חנוך ארליך, העיד בתצהירו נ/4 כי לגישתו דין התביעה כלפיו להידחות על הסף בשל חוסר יריבות.

19. מלכתחילה, לא צריך היה לתבעו ואין הוא הנתבע הנכון.

20. לדבריו, אך תמוה הדבר כי בעלי השליטה בתובעת, בני משפחת מר מאיר פיסו, לא טרחו להגיש תצהיר בתובענה זו – ועובדה זו אומרת "דרשני".

21. מר פלבסקי פנה אליו בחודש נובמבר 2009 על מנת שישלח עבורו, כבא-כוחו, מכתב תלונה לעיריית חיפה בקשר עם התנהלותה של התובעת, אשר, לטענתו, עוברת על הוראות וחיקוקים שונים בענייני התכנון, הבניה והגנת הסביבה.

22. כן ביקש לשלוח העתקים מן המכתב לגורמים ממשלתיים וציבוריים הממונים על אכיפת חוקי הגנת הסביבה.

23. לדבריו, יצוין כי הרשויות אומנם מצאו כי התלונות, לפחות בחלקן, נכונות וכי התובעת מפרה את החוק, וזאת מבלי לגרוע מן העובדה כי היא פועלת ללא רישיון עסק וכי נפתחו כנגדה הליכים פליליים שונים.

24. מבירור שערך, עלה כי הוגשו כנגד התובעת לא פחות משלושה כתבי אישום פליליים בגין ניהול עסק ללא רישיון, ובשניים מהם אף הורשעה, ת"פ 90/08, ת"פ 528/09 ות"פ 664/09.

25. לאחר שמר פלבסקי הסכים לגילוי זהותו ולא התכחש למשלוח המכתבים כולם, סירבה התובעת למחקו מכתב התביעה מסיבות אשר, לדעתו, אין להן כל הצדק שבדין.

26. המכתבים האנונימיים והמשמיצים חוסים, לגישתו, תחת הגנת סעיף 15 (8) לחוק הקובע כי תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע לחקור בעניין המשמש נושא התלונה ובאם חוסה הוא תחת הגנת תם הלב הקבועה בחוק. לפיכך, על התביעה להידחות גם לגופו של עניין ככל שהיא מתייחסת לתכן המכתב.

27. בתצהירו נ/5 הצהיר הנתבע מס' 2, מר מאיר פלבסקי, כי המכתבים המשמיצים והמכתבים האנונימיים משמשים בערבוביה וכי אין לו כל קשר לרובם.

28. לפני כשנתיים פנה לעו"ד חנוך ארליך, שהינו חבר אישי, וביקש כי יפנה בשמו במכתב למספר רשויות.

29. באותו שלב, סבר שטוב ששמו לא ייחשף שכן לחלק מן המכותבים היה "חשבון אישי" איתו.

30. במשך שנים ראה עצמו כשליח ציבור ודאג להתלונן על עוולות שונות בעניינים שונים.

31. כן הגיש תלונה למשטרת ישראל נגד ראש עיריית חיפה, מר יונה רהב, ותלונה נוספת כנגד מר בנימין (פואד) אליעזר, מר יצחק רבין ז"ל ואחרים.

32. בעת הדרושה, לא היסס לחשוף זהותו.

33. בשנת 2009 הגיע לידיו מידע לפיו עובד התובעת חלה בסרטן משאיפת חומר הידוע בשם פורמלדהיד.

34. כן הגיע לידיו מידע נוסף לגבי עבירות של התובעת בתחום דיני התכנון והבנייה, רישוי עסקים ואיכות הסביבה (שפכים).

35. הרשויות מצאו כי התלונות, כולן או חלקן, נכונות היו וכי התובעת מפרה את החוק, בנוסף לעובדה כי התובעת פועלת ללא רישיון עסק וכי נפתחו נגדה הליכים פליליים שונים.

36. לדבריו, לאחר הגשת התביעה התברר כי התובעת ובעלי השליטה בה מסובכים עד הצוואר בשל חשדות למעשי מרמה בפלילים וזאת בהיקפים של למעלה ממיליון ₪.

37. לגישתו, המכתב נשלח בנוסח אחיד למספר רשויות ועל כן נחשב למכתב אחד.

38. בעלי השליטה אצל התובעת נעצרו, נחקרו ולבסוף שוחררו בערבות ולמיטב ידיעתו, כעת מכינה הפרקליטות כתבי אישום בפשרה.

39. התובעת שטענה לנזק למוניטין שלה חזרה בה מטענתה זו שכן לא היתה מעוניינת בהצגת ספריה, ולפיכך מנועה מלטעון טענה זו.

הכרעה

40. התובענה עניינה במשלוח "מכתבים משמיצים" ו"מכתבים אנונימיים" אל מספר משרדי ממשלה ואל חברות השוכנות בבתי עסק בסמוך לתובעת, שעיסוקה שיווק, ייצור והפצה של לוחות עץ תעשייתיים.

מעמד הנתבע מס' 1

41. בהתייחס לנתבע מס' 1, עורך דין חנוך ארליך, סבורה אנכי כי, כטענתו, לא היה מקום לתבעו בתביעת לשון הרע שעה שייצג את שולחו במשלוח המכתבים המשמיצים בתוקף תפקידו כעורך דין.

42. לו גילה מלכתחילה זהות שולחו, יש להניח כי כלל לא היה נתבע אלא שהנתבע מס' 2 נותר היה לבדו.

43. מאחר שהתובעת לא הצליחה להתחקות על שם הנתבע מס' 2 שהוסתר עד להנחיית לשכת עורכי הדין בנידון שיש לגלות שמו של הלקוח, וכיוון שהתובעת רצתה לתבוע את משגר המכתבים המשמיצים, נאלצה זו לתבוע את הנתבע מס' 1 כדי לשים קץ לתופעה, אך, לטעמי, ניתן היה עם גילוי שמו של מר מאיר פלבסקי לנהל התיק כנגדו בלבד, ולבקש מחיקת שם מר חנוך ארליך מכתב התביעה, אשר עימו לא היתה יריבות לתובעת.

44. אשר על כן, התביעה כנגד מר חנוך ארליך – נדחית.

מעמד הנתבע מס' 2

45. לעניין הנתבע מס' 2, מר מאיר פלבסקי, הרי שברי מתוך הראיות כי הודאה בפיו כי הוא אשר שלח את "המכתבים המשמיצים" ו"המכתבים האנונימיים", הדומים בנוסחם ובלשונם, בהיותו אדם, לדבריו, אשר מצא לנכון לפעול בחומרה כנגד מפעילים המזהמים אוויר באזור חיפה, וגורמים לסכנה לבריאות האזרחים.

46. מר פלבסקי נעתר לגילוי שמו בשלב מאוחר, לאחר הברור בפני לשכת עורכי הדין.

47. אין זה ברור מדוע רצה להרחיק עצמו מן הפרסומים ולהותיר את מר ארליך, ידידו, במחלוקת הקשה עם התובעת, אך מעיון בלשון המכתבים כולם ובתפוצתם עולה בבהירות כי תכנם המצטבר מהווה "כתבי אישום" מרים וקיצוניים כנגד התובעת, לה מיוחס שימוש בחומרים המרעילים פורמלדהידים שעלולים לגרום סרטן לבני אדם.

48. מר פלבסקי בהיותו ער לתוכנם של המכתבים, פרטנותם וחומרתם רצה להרחיק עצמו מן הזירה המכבידה ומצא מזור בכך שמר ארליך נמצא כמשגר המכתבים, תחילה.

49. המכתבים המשמיצים והאנונימיים נשלחו לרשימת גורמים ארוכה ואדירה, חלקה רלבנטית וחלקה אין לה שיפוט והשפעה של ממש על נשוא המכתבים.

50. אין ספק מלשונם כי מהווים הם דברי לשון הרע על פי סעיף 1 לחוק באשר בהם נאמר כי מפעל התובעת מהווה "מפעל תעשייתי" המשתמש בדבקים המכילים פורמלדהיד אשר הוגדר, לדבריו, ע"י "ארגון הבריאות העולמי" כ"חומר מסרטן לבני אדם".

וזה לשון סעיף 1 לחוק:

"1. לשון הרע מהי ?

לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם.

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו.

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו.

(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית."

51. מר פלבסקי אינו חוסך שבטו וקובע כי אין אצל התובעת אמצעי בטיחות ואוורור, כפי שמונה הוא דלעיל במכתבו, כי בסוף תהליך הייצור מצטברת פסולת רעילה נזילה אשר אין מפנים אותה לרמת חובב, אלא מושלכת למקומות אחרים.

52. עוד ועוד מפנה הוא אצבע מאשימה לעבר פעולות התובעת, בהתמצאות, כביכול, עמוקה מני ים, וקובע הוא כי האוויר במתקן ובסביבתו מסכן לא רק את עובדי המפעל אלא את הלקוחות, העובדים במפעלים בסביבה, ואת "חברת אלקטרה" השכנה, במיוחד.

53. לבסוף, מציין הוא "לסיכום" כדלקמן:

"לסיכום: "מקור הפורמייקה" הינו למעשה מקור חמור לפורמלדהיד; הוא מסכן את בריאות עובדי המפעל, אשר אינם מוגנים בכל דרך שהיא, לקוחותיו, עובדי מפעלים בסביבה ואחרים.

לאור זאת אודה לכם על טיפול מיידי בעניין חמור ודחוף זה".

54. משמע, מר פלבסקי מהווה, טוען, מאשים ומרשיע יחדיו ואך בלשון רפה מזמין הוא בסיום דבריו "לטובתכם הזמינו בדיקת "ניטור" במשרדיכם ואל תתנו לפגוע בבריאותכם".

סעיף 15 (8)

55. מר פלבסקי גורס כי פניותיו מוגנות בהגנה הגלומה בסעיף 15 (8) לחוק שזה לשונו:

" 15. הגנת תם לב

במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

(8) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה; ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה."

56. תלונת מר פלבסקי יוצאת, לגישתי, מגדר פנייה על פי החוק "לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע" אלא מהווה קובץ תלונות מאשים ומרשיע בצירוף מסקנות מוכנות, שנשלח שלא לצורך לכל גוף ציבורי שהוא במדינה שיכול להחשב כבעל עניין בהגנת הסביבה, ולא הוא הדבר בכל הנוגע לחבר הכנסת מר דב חנין, למבקר עיריית חיפה ולמר אמיר אופיר ממשרד התמ"ס.

57. מעשי מר פלבסקי נראים כמוכתבים וכמודרכים ע"י בעלי אינטרס ועניין בענף עיסוקה של התובעת.

58. בחקירתו הנגדית נשאל מדוע לא פנה במכתב אף לחברת "אלקטרה" הנמצאת, על פי הנטען, בסיכון, ועל כך השיב:

"הם לא רשות ממשלתית, לא ידענו שתופיע בחיינו… אם הייתי שולח לה זה היה הוצאת דיבה".

(ראה: פרוטוקול כעמ' 35 שורות 6-8).

משמע, עומד הוא על כך כי דבריו שנשלחו במכתבים חמורים הם ומהווים הוצאת דיבה.

תם לב

59. מאחר שהמכתבים המשמיצים והאנונימיים מכילים דברים המהווים הרשעה גמורה, גורפת ומוחלטת של התובעת, ולא תלונה העולה בקנה אחד עם מובנו פשיטא של החוק, נעדרות פניותיו של מר פלבסקי "תם לב", ולפיכך הגנה זו אינה עומדת לו.

60. לעניין זה קבעה הפסיקה בע"א (י-ם) 11282/07 מאיר בן דב נ' אילת מזר, [פורסם בנבו], כדלקמן:

"על-פי סעיף 15(8) לחוק עומדת לנתבע הגנה טובה אם הפרסום היה "בהגשת תלונה על הנפגע בעניין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בעניין המשמש נושא התלונה…", ובלבד שעשה את הפרסום בתום לב.

במסגרת הגנה זו ביקש המחוקק לאזן בין השמירה על-שמו הטוב של אדם לבין האינטרס הציבורי שבקבלת מידע על עבירות ומעשים פסולים, לצורך בדיקת המידע, מבלי להעמיד את המתלוננים בסיכון של תביעה בגין לשון הרע. לשם כך נקבע כי גם אם מסתבר כי אמונת המתלונן מוטעית, ראוי כי האינטרס הפרטי ייסוג בפני האינטרס הציבורי…

מלשון הסעיף עולה, אם כן, כי על מנת להסתופף בצילה של ההגנה, על המפרסם לעבור שתי משוכות: האחת, היות הפרסום משום תלונה למי מהגורמים המנויים בסעיף. השניה, קיומו של תום לב בפרסום.

באשר להגנה שעניינה תלונה לממונה – לתום הלב הנדרש במסגרת הגנה זו, קיימים מאפיינים ייחודיים. ככלל, לצורך התקיימות יסוד זה נדרש שהמתלונן יאמין באמונה כנה בנכונות התלונה, ובמקרה כזה אין צורך בנקיטת אמצעים לפני הגשת התלונה כדי לבחון את אמיתותה, וזאת מתוך הנחה כי הרשות המוסמכת היא שתבדוק את נכונות התלונה … עוד נקבע, כי במידה וקיימת אמונה סובייקטיבית כאמור, קיומו של זדון מצדו של המפרסם, או כוונה לפגוע בנשוא התלונה, אינם שוללים מיניה וביה את תחולתה של ההגנה… כמו כן אין בעובדה שתלונה הובעה כעובדה ולא כדעה כדי לשלול ממנה את מעמדה ככזו (שנהר, בעמ' 281)."

כן ראה ספרו של המלומד אורי שנהר, דיני לשון הרע (תשנ"ז), בפרק 20, כדלקמן:

"סעיף 15(8) מעניק הגנה מותנית למפרסם שהגיש תלונה על הנפגע. ההגנה חלה בשני מקרים, המאופיינים על פי זהות מקבל התלונה ועל פי תוכן התלונה. במקרה הראשון ההגנה תחול כאשר התלונה הוגשה לאדם ה"ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה". התלונה תהיה מוגנת רק אם תוכנה נוגע לעניין שבו קיימים יחסי ממונה-כפוף בין מקבל התלונה לבין הנפגע. המקרה השני שבו תחול ההגנה הוא כאשר התלונה הוגשה לרשות מוסמכת. גם במקרה זה תוכן התלונה חייב להיות בנושא שבו הרשות המוסמכת אמורה לקבל תלונות על הנפגע או בנושא שבו היא מוסמכת לחקור."

ובהמשך נקבע:

"יש לציין, כי רשות מוסמכת איננה רק המשטרה. כך נקבע, כי לשכת עורכי הדין "היא הרשות המוסמכת לקבלת תלונות על עו"ד ולחקור בעניין המשמש נושא התלונה" וכי הגשת תלונה ללשכה תהיה מוגנת אם הוגשה בתום לב."

61. לנתבע מר פלבסקי אף לא עומדת הגנת סעיף 13 (5) לחוק בדבר פרסום לשון הרע "תוך כדי דיון בפני גורם שיפוטי", שכן אין בפנינו כזה וכן לא עומדת הגנת סעיף 14 לחוק בדבר הגנת "אמת דיברתי" שכן לא הוכח קיום שני תנאים מצטברים, האחד שהדברים שפורסמו על ידו היו דברי אמת והשני שהיה בפרסום עניין ציבורי.

62. ייתכן שיש בביקורת "עניין ציבורי" בדבר נושא הסבת תשומת הלב לעניין התחלואה, ברם, מר פלבסקי לא הצליח להראות כי העובדות אותן ציין הנן דברי אמת כולם, ואפילו חלקם.

63. בנספחים ג' ו – ד' לתצהיר מר ארליך צורפו הרשעות בתחום הפלילי על פי חוק רישוי עסקים כנגד התובעת מיום 5.12.08 ומיום 28.6.07, אולם אלה הן משנה טרם פרסום המכתבים המשמיצים ומכשנתיים וחצי טרם פרסומם, ואין בהם כדי להצביע על אמיתות הדברים כולם יחדיו הכלולים במכתבים המשמיצים ובמיוחד על שימוש בפורמלדהיד באופן המסכן חיי עובדי המפעל, לקוחותיו ועובדי הסביבה.

64. לאור אלה, מקבלת אנכי התביעה כנגד מר מאיר פלבסקי.

הנזק

 

65. על פי סעיף 7א' לחוק ניתן לקבוע פיצוי "ללא הוכחת נזק" עד סכום של 50,000 ₪, וסכום זה פוסקת אנכי לתובעת נוכח לשונם הבוטה והחמורה של המכתבים נשוא התביעה ותפוצתם האדירה.

66. כן פוסקת אנכי סך 150,000 ₪ לתובעת בגין הפסדים עסקיים שנגרמו לה, למצער, לגישתי, עקב מסע ההשמצות והפרסומים, אשר סביר כי פגע בכשרה להרוויח סכומים אשר הרוויחה טרם הפצת הפרסומים הפוגעים.

67. לפיכך, התביעה נגד הנתבע עו"ד חנוך ארליך נדחית.

68. התובעת תישא בהוצאותיו בסך של 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

69. התביעה מתקבלת כלפי הנתבע מס' 2, מר מאיר פלבסקי, בסך כולל של 200,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

70. הנתבע מס' 2 יישא בהוצאות התובעת בסך של 15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, 11/03/2013, בהעדר הצדדים.