עא 243/83 עיריית ירושלים נ' אלי גורדון, פ''ד לט(1) 113

נזיקין - עוולות מסגרת • נזיקין - עוולת רשלנות • קשר סיבתי • מבחנים לקשר סיבתי

ערעור אזרחי מס' 243/83 — עיריית ירושלים נגד אלי גורדון

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים — [11.2.85]

לפני הנשיא מ' שמגר והשופטים א' ברק, ש' לוין, ד' לוין, ג' בך

פקודת הנזיקין [נוסח חדש], נ"ח 266, סעיפים 2 (המונח "נזק"), 4, 23, 23(א), 35, 36, 56, 57, 60 — חוק העונשין, תשל"ז-1977, סעיף 80(א) — חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952 — חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, סעיף 13.

פסקי-דין שאוזכרו: ע"פ 186/80 יערי נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1) 769 — ע"א 230/80 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לה(2) 713 — ד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673 — ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז(3) 757 — ע"א 343/74 גרובנר נ' עירית חיפה, פ"ד ל(1) 141 — ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113 — ע"א 337/81 בוסקילה נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 337.

י' קמינצקי — בשם המערערת; מ' חרוץ — בשם המשיב.

פסק-דין

השופט א' ברק: העובדות

1. המשיב מכר את מכוניתו לפלוני. העברת רישום הבעלות נעשתה ביום 22.3.79 במשרד הרישוי, והיא נרשמה ונמסרה בו במקום. לאחר יום ההעברה, וכשהמכונית כבר לא הייתה אצל המשיב, הוא החל מקבל מהמערערת, בממוצע אחת לחודש, כתבי-אישום (דו"חות) בגין עבירות קנס שנעברו על-ידי בעל המכונית. את שני הדו"חות הראשונים שילם, אם כי העבירות לא נעברו על-ידיו. עם קבלת הדו"ח השלישי (ביום 7.6.79) כתב המשיב למערערת, הודיע על פרטי העברת המכונית וביקש את ביטולו של הדו"ח. מכתב זה היה הראשון בסדרת מכתבים בין הצדדים.

באחד המכתבים (מיום 30.3.80) ציין היועץ המשפטי של המערערת, כי עיריית ירושלים נזקקת לשירותיו הממוכנים של משרד התחבורה בזיהוי בעל הרכב החונה, ולמרבה הצער נתקל משרד התחבורה בקשיים בעידכון רישומיו: "במצב דברים זה ועד אשר יעדכן משרד הרישוי את ישומיו, איננו יכולים להבטיח לך כי לא יוגשו נגדך דוחות נוספים על אותה מכונית".

גזר הדין שהוזכר לא היה האחרון. בת"פ 7740/80 הוטל על המשיב קנס על סך 60 שקל. כן ניתן צו-מאסר עקב אי-תשלום הקנס. המשיב הפנה את תשומת לב העירייה לחשש שייאסר — הקנס לא בוטל, ומשלא שולם, הוא נעצר (ביום 19.11.80) על-ידי המשטרה ולא שוחרר אלא לאחר ששולם הקנס.

2. משנדחתה בקשת הפיצויים, הוגשה לבית-משפט השלום תביעה כספית נגד המערערת לתשלום פיצויים בסכום של 000,15 שקל.

בית-משפט השלום

3. בית-משפט השלום דחה את התביעה על הסף: "כאשר אדם כלשהו, לרבות רשות עפ"י דין, פועלים ע"ס מידע שקיבלו מאת משרד הרישוי בדבר בעלות על מכונית, לא ניתן לומר שהם התרשלו בפועלם".

בית המשפט המחוזי

4. הערעור נתקבל. נקבע כי רשות ציבורית אחראית בגין שימוש רשלני בסמכויותיה, ומשהופנתה תשומת לבה לתקלות — היה זה מחובתה לבדוק ולמנוע הישנותן.

נגישה ורשלנות

7. השאלה הראשונה: האין לומר, כי עוולת הנגישה, הקבועה בסעיף 60 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], היא המקור המשפטי האחד והיחיד להטלת אחריות על רשות שלטונית? סעיף 60 לפקודה קובע:

"נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל — למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת — נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך; אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים".

11. סיכומו של דבר: העוולות בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] אינן "איים" של אחריות, שכל המוצא עוגן על אחד מהם אינו יכול, בעת ובעונה אחת, להטיל עוגן גם באי אחר. העוולות בפקודה הן רשתות רשתות, המוטלות זו על גבי זו, על מערכת עובדתית נתונה. גישה "פונקציונאלית" זו מתבקשת מההיסטוריה החקיקתית ומהמבנה של פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. היא חיונית, אם מבקשים לשמור על חיוניותה של הפקודה. גישה פורמאלית, שמלשון ה"הן" של כל עוולה נלמד על ה"לאו" שמחוצה לה, אין בכוחה להתמודד עם הבעיות החדשות אשר המציאות יוצרת.

13. מה"הן" של המחוקק בסעיף 60 לפקודת הנזיקין (נגישה) אין ללמוד על ה"לאו" שלו בסעיפים 35 ו-36 לפקודה (רשלנות). על-כן, אפילו לא מתקיים יסוד זה או אחר של עוולת הנגישה, עדיין יש מקום לבחון אחריות בנזיקין על-פי עוולות אחרות, כגון רשלנות.

14. ההליך על-פי סעיף 80(א) לחוק העונשין הוא אינצידנטאלי להליך הפלילי, ואין הוא תחליף לתביעה אזרחית בגין התרשלות.

15. המבקש לבסס זכותו על אחריות המזיק בגין רשלנות, חייב להראות כי נתקיימו יסודותיה של עוולת הרשלנות: חובת זהירות, התרשלות ונזק, וקשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק.

חובת זהירות

16. יסוד ראשון באחריות על-פי עוולת הרשלנות הוא, שהמזיק חב חובת זהירות לניזוק. סעיף 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע, כי חובת הזהירות "מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל...". חובה זו דורשת שתי בחינות: חובת זהירות מושגית, וחובת זהירות קונקרטית — שתיהן נערכות על-פי מבחן הצפיות.

חובת הזהירות המושגית

20. עצם העובדה שהמערערת היא רשות ציבורית אינה סיבה לשלול חובת זהירות. עקרון השוויון בפני החוק מחייב הטלת אחריות ברשלנות על הרשות הציבורית על-פי אותן אמות מידה כמו על הפרט. לא פעם הוכרה חובת הזהירות המושגית ביחסים שבין גוף ציבורי לבין המשתמש בדרך הציבורית, בגן הציבורי, בבריכת השחייה, בשדה תעופה, או בנסיבות אחרות היוצרות סיכון.

21. שעתו היפה של המשפט הישראלי הייתה, כשבוטלה החסינות המיוחדת של המדינה (ראה חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952). מדיניות המחוקק היא, כי בתביעה על רשלנות לא תהא זו הגנה שהמעשה נעשה בסמכות כדין. אל לנו להכשיל מגמה זו בדרך של שלילת חובת הזהירות המושגית.

22. לא רק שקיום סמכות סטטוטורית אין בו כדי להעניק חסינות — דווקא קיומה של הסמכות הסטטוטורית הוא המשמש אבן מסד ותשתית לחובת הזהירות המושגית: "הסמכות מעניקה כלים ומטילה תפקידים, ואלה עשויים להצמיח חובת צפייה... קיומה של הסמכות הוא שיקול רב ערך בגיבושה של המדיניות המשפטית העומדת ביסוד חובת הזהירות" (ע"א 862/80).

25. הטלת אחריות בגין התרשלותם של גורמי התביעה הפלילית תבטיח שוויון הכול בפני החוק, ותביא לנקיטת אמות מידה ונהלים להבטחת אמצעי זהירות ראויים. לא כל טעות בשיקול-דעת היא התרשלות — חובתה של הרשות היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים בנסיבות העניין.

חובת הזהירות הקונקרטית

27. בנסיבות המקרה שלפנינו, כל עוד לא נודע למערערת על השיבוש במחשב של רשות הרישוי, לא קמה חובת זהירות קונקרטית. אך משהודע למערערת על-ידי המשיב כי חלה תקלה, וכי הדו"חות מבוססים על טעות בזיהויו — קמה חובתה של המערערת, שכן מאותה עת יכלה לצפות כי אם תתרשל ייגרם לו נזק.

התרשלות

29. שעה שהופנתה תשומת לבה של המערערת כי הרישומים אינם נכונים — היה זה מחובתה לבחון ולבדוק ולהבטיח כי המידע שבידה הוא אמין. אין המערערת רשאית לטמון ראשה במחשב ולעצום עיניה מראות.

הנזק

32. יסוד "הנזק" בעוולת הרשלנות מוגדר בסעיף 2 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]: "'נזק' — אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם-טוב, או חיסור מהם, וכל אבדן או חיסור כיוצאים באלה". הגדרה זו רחבה וכוללת את כל סוגי הנזק — בין פיסי ובין שאינו פיסי, בין ממוני ובין שאינו ממוני.

34. עוולת הרשלנות צריכה להגן באופן שווה הן על האינטרס של הניזוק בגופו ובכספו והן על האינטרס שלו בנפשו, בנוחותו ובאושרו. אין לראות בנזק הלא-רכושי כדבר "פאראזיטי". יש להכיר בו כנזק בר-פיצוי, העומד ברשות עצמו. כבודו של אדם, שמו הטוב, נוחותו ושלמות נפשו חשובים לחיי חברה תקינים. כוסו וכיסו של אדם אינם חשובים יותר מכעסו.

36. סיכומו של דבר: נזק לא-רכושי גרידא אף הוא נזק לעניין עוולת הרשלנות, והוא בר-פיצוי, אם על אדם סביר מוטלת החובה (המושגית והקונקרטית) לצפות את התרחשותו בשל התרשלות. חובה כזו מוטלת על רשות התובעת בפלילים כלפי מי שהוטרד כתוצאה מהליך פלילי המוגש נגדו בטעות ומתוך התרשלות.

הקשר הסיבתי

38. כללי הסיבתיות קבועים בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], והמבחן הקבוע על-פיהם הוא מבחן הצפיות, מבחן הסיכון או מבחן השכל הישר. במקום שרשות תביעה פלילית מגישה בהתרשלות כתב-אישום נגד נאשם לא נכון, והוא נעצר כתוצאה מכך — הנזק שהתרחש הוא הנזק הצפוי; הוא נופל למסגרת הסיכונים שההתרשלות יצרה.

39. אחריות המערערת מבוססת על כך כי בהתרשלותה היא גרמה להפעלת בית המשפט והביאה לתוצאה המזיקה. פסק הדין הוא חוליה בשרשרת הסיבתית-המשפטית, המובילה מהתרשלות המערערת לנזקו של המשיב. לא על פסק-דינו של בית המשפט נתבעת המערערת — אלא על מעשיה שלה, שהפעילה את בית המשפט בהתרשלות.

40. התוצאה היא, כי הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיב, לרבות שכר טרחת עורך-דין, בסכום כולל של 500,000 שקל.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ברק.

ניתן היום, כ' בשבט תשמ"ה (11.2.85).