תא 3204-09 מ' מ' נ' דה ניו ג'רוזלם קומפני בע"מ (מחוזי – ירושלים, נאוה בן אור) 07/03/2013

אחריות בנזיקין של רופא • רשלנות רפואית

בית המשפט דחה תביעה שהוגשה כנגד רופא וקופת חולים שביצעו את מעקב ההיריון של קטין שאובחן כסובל ממום נדיר הגורם לגמדות.

רקע

1. התובע נולד ביום 24.10.03 בבית החולים "דה ניו ג'רוסלם הוספיטל". לאחר לידתו זוהו ראש גדול וגפיים קצרות. הועלה חשד לאכונדרופלזיה, והאבחנה אושרה באופן סופי בבדיקה מולקולרית בשנת 2007. התביעה הוגשה נגד בית החולים, נגד שירותי בריאות כללית ונגד ד"ר אחמד הישאם מוהתדי, שניהל את מעקב ההיריון.

עילת התביעה הייתה רשלנות במעקב ההיריון שהביאה, לפי הנטען, לכך שמומו של התובע לא אובחן מבעוד מועד, ולכן לא נמנעה לידתו.

אין חולק כי אם התובע הייתה במעקב היריון אצל ד"ר מוהתדי. במהלך ההיריון בוצעו ביקורים במרפאתו, סקירת מערכות על ידי ד"ר שוקרון במרפאת שייח ג'ראח של שירותי בריאות כללית, וכן שלוש בדיקות אולטרה סאונד בשליש השלישי לצורך הערכת משקל, גיל, מצג, דופק ומי שפיר.

טענת התביעה המקורית

3. בכתב התביעה נטען כי האם לא הופנתה לבדיקות אולטרה סאונד אבחנתיות כלשהן, בכלל זה סקירה מוקדמת או מאוחרת, וכי אילו הבדיקות היו מבוצעות – ניתן היה לאבחן את התסמונת עוד בשלבים מוקדמים של ההיריון.

חוות דעת מומחה התביעה, ד"ר קלמן, נשענה על שתי הנחות: ראשית, שלא בוצעו סקירות מערכות כנדרש; ושנית, שאילו היו מבוצעות ניתן היה לזהות את המום ולהביא להפסקת ההיריון.

התפתחות הראיות

5. בהמשך ההליך התברר כי בפועל בוצעה סקירת מערכות מאוחרת בשבוע 21 להיריון. הנתון הזה עמד בסתירה ישירה ליסוד מרכזי בכתב התביעה ובחוות דעת המומחה מטעם התובע.

6. מן הרישומים הרפואיים עלה בבירור כי ביום 11.6.03 נערכה לאם סקירת מערכות ונמצאה תקינה. ממצאי הבדיקה תועדו גם בגיליון הרישום הרפואי של ד"ר מוהתדי.

7. בית המשפט הוציא מן התיק ניסיון מאוחר להגיש "השלמה" לחוות הדעת של מומחה התובע, לאחר שכבר נשמעה עדות האם, בקובעו כי מדובר למעשה בשינוי חזית אסור.

קריסת חוות דעת מומחה התביעה

8. בית המשפט קבע כי הנדבך הראשון של חוות דעת ד"ר קלמן – לפיו לא בוצעה כלל סקירת מערכות – אינו נכון עובדתית.

9. גם הנדבך השני התברר כחסר בסיס. במהלך עדותו הודה ד"ר קלמן כי לא ניתן לזהות את התסמונת בסקירה מוקדמת, וכי בפועל החלק המכריע של מקרי האכונדרופלזיה מתגלה רק בשליש השלישי של ההיריון.

10. גם מומחי ההגנה, פרופ' ענתבי ופרופ' ירון, העידו באופן חד משמעי כי מדובר בהפרעה פרוגרסיבית המתפתחת במהלך ההיריון, וכי אבחונה אפשרי בדרך כלל רק בשליש השלישי ולעיתים אף רק לאחר הלידה.

11. מסקנת הביניים של בית המשפט הייתה כי לא נותר דבר מחוות דעת התביעה ככל שהיא התבססה על הטענה שלא בוצעה סקירת מערכות וכי אילו בוצעה היה המום מתגלה בזמן.

המבחן המשפטי

16. בית המשפט הדגיש כי "מבחן התוצאה" אינו המבחן הראוי לבחינת התנהלותו של רופא. המבחן הנכון הוא מבחן הרופא הסביר – האם נוהל מעקב ההיריון על פי אמות המידה שהיו מקובלות בזמן אמת, ולא מתוך חכמה בדיעבד.

17. בזמן הרלוונטי המלצת משרד הבריאות הייתה לשתי בדיקות אולטרה סאונד בסיסיות כחלק משגרת המעקב בהיריון נטול סיכון מיוחד – אחת בשליש הראשון לצורך קביעת גיל ההיריון, ואחת בשליש השני לצורך סקירה בסיסית של מבנה העובר ונתוני ההיריון. לא הייתה חובה כללית לבדיקת ביומטריה עוברית שגרתית בשליש השלישי.

סקירת המערכות של ד"ר שוקרון

18. הטענה החדשה שניסתה התביעה להעלות הייתה כי ד"ר שוקרון שגה בכך שלא סיווג את אורך עצם הירך של העובר כממצא פתולוגי.

22. בית המשפט קיבל את עמדת מומחי ההגנה וקבע כי גיל ההיריון הוא נתון קשיח שנקבע בשליש הראשון, וכי הפער שנמצא במדידת הפמור היה קטן משבועיים ולכן נחשב תקין לפי הסטנדרט שהיה מקובל באותה עת.

24. לפיכך נקבע כי מסקנתו של ד"ר שוקרון שהבדיקה תקינה הייתה מסקנה נכונה, ולא הוכחה כל רשלנות מצדו.

התנהלותו של ד"ר מוהתדי

34. בהמשך ניסתה התביעה לטעון כי גם אם סקירת המערכות הייתה תקינה, היה על ד"ר מוהתדי לעקוב באופן מיוחד אחרי אורך הפמור בשליש השלישי או ליידע את האם על האפשרות לבצע בדיקת ביומטריה פרטית.

35. בית המשפט דחה גם טענה זו. נקבע כי ד"ר מוהתדי, שאינו סונוגרפיסט מומחה, קיבל לידיו דו"ח תקין של סקירת מערכות ולא הייתה לו כל אינדיקציה רפואית המחייבת מעקב בלתי שגרתי אחר אורך הפמור.

38. אשר לחובת היידוע, נקבע כי בתקופה הרלוונטית לא הייתה המלצה מחייבת של משרד הבריאות או של האיגוד המקצועי לביצוע ביומטריה עוברית בשליש השלישי כחלק משגרת המעקב. לכן לא ניתן לייחס לו רשלנות בכך שלא יידע את האם על אפשרות זו במסגרת פרטית.

40. עוד נקבע כי בדיקות האולטרה סאונד שביצע ד"ר מוהתדי בשליש השלישי נועדו להערכת משקל העובר ולא לסקירת מערכות מכוונת. תוצאותיהן היו תקינות, ולא הייתה הצדקה לצפות ממנו לאבחן באמצעותן מום נדיר מסוג אכונדרופלזיה, במיוחד בהיעדר כל אינדיקציה מוקדמת לכך.

סוף דבר

42. המסקנה הסופית של בית המשפט הייתה כי לא הוכחה כל התרשלות מצד שירותי בריאות כללית, מצד ד"ר שוקרון או מצד ד"ר מוהתדי. התביעה נדחתה.

התובע חויב לשלם לכל אחד משירותי בריאות כללית וד"ר מוהתדי הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪. ביחסי צד ג' נקבע שכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ג, 07/03/2013, בהעדר הצדדים.