פרק א': פרשנות

לשון הרע מהי

1.   לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -

(1)  להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2)  לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3)  לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(תיקון מס' 5) תשנ"ז-1997 | (תיקון מס' 8) תשס"ח-2007 | (תיקון מס' 9) תש"ע-2009

(4)  לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;

         בסעיף זה "אדם" - יחיד או תאגיד;

(תיקון מס' 8) תשס"ח-2007

         "מוגבלות" - לקות פיסית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית.

פרסום מהו

2.   (א) פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.

         (ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:

(1)  אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;

(2)  אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע.

דרכי הבעת לשון הרע

3.   אין נפקא מינה אם לשון הרע הובעה במישרין ובשלמות, או אם היא והתייחסותה לאדם הטוען שנפגע בה משתמעות מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות, או מקצתן מזה ומקצתן מזה.

לשון הרע על ציבור (תיקון מס' 1) תשכ"ז-1967

4.   לשון הרע על חבר בני אדם או על ציבור כלשהו שאינם תאגיד, דינה כדין לשון הרע על תאגיד, אלא שאין בה עילה לתובענה אזרחית או לקובלנה. ולא יוגש כתב אישום בשל עבירה לפי סעיף זה אלא על ידי היועץ המשפטי לממשלה או בהסכמתו.

לשון הרע על מת (תיקון מס' 1) תשכ"ז-1967

5.   לשון הרע על אדם שפורסמה אחרי מותו, דינה כדין לשון הרע על אדם חי, אלא שאין בה עילה לתובענה אזרחית או לקובלנה, ולא יוגש כתב אישום בשל עבירה לפי סעיף זה אלא אם ביקש זאת בן-זוגו של המת או אחד מילדיו, נכדיו, הוריו, אחיו או אחיותיו.

פרק ב': אחריות ותרופות

לשון הרע - עבירה

6.   המפרסם לשון הרע, בכוונה לפגוע, לשני בני-אדם או יותר זולת הנפגע, דינו - מאסר שנה אחת.

לשון הרע - עוולה אזרחית (תיקון מס' 1) תשכ"ז-1967

7.   פרסום לשון הרע לאדם או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית, ובכפוף להוראות חוק זה יחולו עליה הוראות הסעיפים 2(2) עד 15, 55ב, 58 עד 61 ו-63 עד 68א לפקודת הנזיקים האזרחיים, 1944.

פיצוי ללא הוכחת נזק (תיקון מס' 6) תשנ"ט-1998

7א.  (א) הורשע אדם בעבירה לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייבו לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק; חיוב בפיצוי לפי סעיף קטן זה, הוא כפסק דין של אותו בית משפט, שניתן בתובענה אזרחית של הזכאי נגד החייב בו.

         (ב) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק.

         (ג) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, שבו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע, פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור בסעיף קטן (ב), ללא הוכחת נזק.

         (ד) לא יקבל אדם פיצוי ללא הוכחת נזק, לפי סעיף זה, בשל אותה לשון הרע, יותר מפעם אחת.

         (ה) הסכומים האמורים בסעיף זה יעודכנו ב-16 בכל חודש, בהתאם לשיעור עליית המדד החדש לעומת המדד הבסיסי; "מדד" - מדד המחירים לצרכן; "המדד הבסיסי" - מדד חודש ספטמבר 1998.

קובלנה

8.   עבירה בשל לשון הרע לפי חוק זה תהא בין העבירות שבהן רשאי הנפגע להאשים על ידי הגשת קובלנה לבית המשפט.

צווים נוספים

9.   (א) נוסף לכל עונש וסעד אחר רשאי בית המשפט, במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע, לצוות -

(1)  על איסור הפצה של עותקי הפרסום המכיל את לשון הרע או על החרמתם;

(2)  על פרסום תיקון או הכחשה של דבר המהווה לשון הרע או על פרסום פסק הדין, כולו או מקצתו; הפרסום ייעשה על חשבון הנאשם או הנתבע, במקום, במידה ודרך שיקבע בית המשפט.

         (ב) אין בהוראות סעיף זה כדי למנוע החזקת עותק של פרסום בספריות ציבוריות, בארכיונים וכיוצא באלה, ואין בהן כדי למנוע החזקת עותק של פרסום על ידי הפרט.

צו ביניים

10.  הודה הנאשם או הנתבע שמקצת הדברים שפורסמו יש בהם לשון הרע או שמקצתם אינם אמת, רשאי בית המשפט, בכל שלב משלגי הדיון לפני מתן פסק-הדין, לצוות על פרסום של תיקון או הכחשה.

אחריות בשל פרסום באמצעי התקשורת (תיקון מס' 3) תשמ"ד-1984

11.  (א) פורסמה לשון הרע באמצעי תקשורת, ישאו באחריות פלילית ואזרחית בשל לשון הרע, האדם שהביא את דברי לשון הרע לאמצעי התקשורת וגרם בכך לפרסומו, עורך אמצעי התקשורת ומי שהחליט בפועל על הפרסום, ובאחריות אזרחית ישא גם האחראי לאמצעי התקשורת.

         (ב) באישום פלילי לפי סעיף זה תהא זו הגנה טובה לעורך אמצעי התקשורת שנקט אמצעים סבירים כדי למנוע פרסום אותה לשון הרע ושלא ידע על פרסומה.

         (ג) "אמצעי תקשורת" - עתון וכן שידורי רדיו וטלויזיה הניתנים לציבור.

אחריות של מדפיס ומפיץ (תיקון מס' 1) תשכ"ז-1967

12.  פורסמה לשון הרע בדפוס, למעט בעתון בעל תדירות הופעה של ארבעים יום או פחות המוצא לאור על פי רשיון בעל תוקף, ישאו באחריות פלילית ואזרחית בשל לשון הרע גם מחזיק בית הדפוס שבו הודפס הפרסום, ומי שמוכר את הפרסום או מפיץ אותו, ובלבד שלא ישאו באחריות אלא אם ידעו או חייבים היו לדעת שהפרסום מכיל לשון הרע.

פרק ג': פרסומים מותרים; הגנות והקלות

פרסומים מותרים

13.  לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי -

(תיקון מס' 4) תשנ"ה-1994

(1)  פרסום לפי סעיף 28 לחוק-יסוד: הכנסת, או פרסום המוגן לפי חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם, וחובותיהם, תשי"א-1951;

(2)  פרסום בישיבת הממשלה;

(3)  פרסום על ידי הממשלה, או חבר ממשלה בתוקף תפקידו;

(4)  פרסום על ידי מבקר המדינה בתוקף תפקידו;

(תיקון מס' 1) תשכ"ז-1967

(5)  פרסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור;

(6)  פרסום על ידי חבר ועדת חקירה שנעשה תוך כדי דיון בפני הועדה, בדין וחשבון שלה, או פרסום על ידי אדם שענינו משמש נושא לחקירה, בא כוחו, או עד - שנעשה תוך כדי דיון כאמור;

(7)  דין וחשבון נכון והוגן על מה שנאמר בישיבה פומבית של הליך שיפוטי, ובלבד שהפרסום לא נאסר לפי סעיף 21;

(8)  דין וחשבון נכון והוגן על מה שנאמר בישיבה פומבית של ארגון בין-לאומי שמדינת ישראל חברה בו, של ועידה בין-לאומית שאליה שלחה ממשלת ישראל נציג, של בית דין בין-לאומי, או של מוסד ממוסדותיה הנבחרים של הסוכנות היהודית;

(9)  פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות מוסמכת;

(10) העתק או תמצית נכונה והוגנת ממרשם המתנהל על פי חיקוק הפתוח לעיון כל דורש;

(11) פרסום נכון והוגן - מלא, חלקי או תמציתי - של מה שפורסם קודם לכן בנסיבות פסקאות (1), (3), (4), (7), (8), (9) או (10).

הגנת אמת הפרסום (תיקון מס' 1) תשכ"ז-1967

14.  במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש.

הגנת תום לב

15.  במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

(תיקון מס' 1) תשכ"ז-1967

(1)  הוא לא ידע ולא היה חייב לדעת על קיום הנפגע, או על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע;

(2)  היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום;

(3)  הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר;

(4)  הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לענין ציבורי;

(5)  הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע כבעל דין, כבא כוחו, או כעד בישיבה פומבית, ובלבד שהפרסום לא נאסר לפי סעיף 21;

(6)  הפרסום היה בקורת על יצירה ספרותית, מדעית, אמנותית או אחרת שהנפגע פרסם או הציג ברבים, או על פעולה שעשה בפומבי;

(7)  הפרסום היה הבעת דעה על התנהגותו או אפיו של הנפגע בענין שבו הנאשם או הנתבע ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה;

(תיקון מס' 2) תשל"ט-1979

(8)  הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע לרשות המוסמכת לקבל תלונות עליו - ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה;

(9)  הפרסום היה דין וחשבון נכון והוגן על אסיפה פומבית, והיה בפרסומו ענין ציבורי;

(10) הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן;

(תיקון מס' 1) תשכ"ז-1967 | (תיקון מס' 3) תשמ"ד-1984

(11) הפרסום לא היה אלא מסירת ידיעה לעורך אמצעי תקשורת כדי שיבחן שאלת פרסומה;

(12) הפרסום נעשה בשידור שלא הוקלט מראש והנאשם או הנתבע הוא האחראי לפי סעיף 11, והוא לא ידע ולא יכול היה לדעת על הכוונה לפרסם לשון הרע.

נטל ההוכחה

16.  (א) הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב.

         (ב) חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב אם: (1) הדבר לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו; (2) הדבר לא היה אמת והוא לא נקט אמצעים סבירים להיווכח; (3) הוא נתכוון לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה.

שלילת הגנת תום לב

17.  (א) פורסמה לשון הרע באמצעי תקשורת לא תעמוד הגנת תום לב אם הנפגע דרש לפרסם תיקון או הכחשה ולא פורסמו בהבלטה הנדרשת ובתוך זמן סביר.

         (ב) היה הפרסום בעתון המופיע בתדירות פחותה מאחת לשבוע, יפורסמו התיקון או ההכחשה גם בעתון יומי.

הקלות

19.  בבואו לגזור את הדין או לפסוק פיצויים רשאי בית המשפט להתחשב לטובת הנאשם או הנתבע גם באלה: (1) לשון הרע היתה חזרה על מה שנאמר ונקב את המקור; (2) היה משוכנע באמיתותה; (3) לא נתכוון לנפגע; (4) התנצל, תיקן, הכחיש, או נקט צעדים להפסקת הפצה.

שמירת דינים

20.  חוק זה אינו בא להתיר פרסום האסור על פי דין אחר ואינו בא לגרוע מחסינות הניתנת על-פי דין אחר.

פרק ד': שונות

סייג לפרסום הליכים

21.  במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע רשאי בית המשפט לאסור או לעכב פרסום ברבים של הליכי בית המשפט, לשם הגנה על שמו של אדם הנוגע במשפט. אולם לא יאסור ולא יעכב את פרסום דבר פתיחתו של הליך, כתב אישום, תביעה או פסק דין, אם התנגד לכך הנפגע; העובר - דינו מאסר ששה חדשים.

מות הנפגע

25.  (א) אדם שנפגע על-ידי לשון הרע ותוך ששה חדשים לאחר פרסומה מת בלי להגיש תובענה, רשאים בן-זוגו, ילדו או הורהו, ואם לא השאיר בן-זוג, ילדים או הורים - אחיו או אחותו, להגיש תובענה תוך ששה חדשים לאחר מותו.

         (ב) אדם שהגיש תובענה ומת לפני סיומה, רשאים בן-זוגו, ילדו או הורהו להודיע על רצונם להמשיך בתובענה תוך ששה חדשים לאחר מותו.

חובת עדכון (תיקון מס' 7) תשס"ג-2002

25א. (א) פורסם באמצעי תקשורת שנפתחה חקירה פלילית נגד אדם, ולאחר מכן התקבלה החלטה לסגור את התיק, לא להגיש כתב אישום, האדם זוכה או התקבל ערעורו - ודרש בכתב לפרסם את ההחלטה, יפרסם אמצעי התקשורת את ההחלטה בתוך זמן סביר ובהבלטה הראויה.

         (ב) מעשה או מחדל בניגוד לסעיף זה הוא עוולה אזרחית ויחולו עליה הוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

---

* פורסם ס"ח תשכ"ה מס' 464 מיום 30.7.1965 עמ' 240. תוקן בתיקונים מס' 1-9 עד תש"ע-2009.