תא 18208-02-09 אלון וולך נ' יהודה מור יוסף (שלום – חיפה, חנה לפין הראל) 14/03/2013

תא 18208-02-09 אלון וולך נ' יהודה מור יוסף (שלום – חיפה, חנה לפין הראל) 14/03/2013

רשלנות בנזיקין •  אחריות בנזיקין של רשויות תכנון ובנייה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 18208-02-09 וולך ואח' נ' מור יוסף ואח' בפני כב' השופטת חנה לפין הראל התובעים 1.אלון וולך 2.דנה וולך ע"י ב"כ עוה"ד קצוב נגד הנתבעים 1.יהודה מור יוסף 2.עפרה מור יוסף ע"י ב"כ עוה"ד קליינברגר 3.הוועדה המקומית לתכנון ובניה קריות ע"י ב"כ עוה"ד סיגל

פסק דין

רקע:

התובעים והנתבעים התגוררו ברח' יעל 12 בקרית מוצקין בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה. הנתבעים ביקשו להגדיל את דירתם ולשם כך הגישו תוכניות לנתבעת 3 אשר נתנה להם לאחר דיונים היתר בניה. ההיתר נחתם ביום 28.8.2008. (להלן ההיתר), אך עדיין לא ניתן לנתבעים. ביום זה כרתו הנתבעים הסכם עם הקבלן יגאל כהן לביצוע עבודת הבניה.

התובעים נתנו את הסכמתם לבניה עוד בדצמבר 2007, לאחר ובמקביל להסכם או התחייבות בין הצדדים, לפיה התחייבו הנתבעים להתחייבויות שונות תמורת הסכמה זו.

אחת ההתחייבויות הייתה כי לא תוגש תכנית לבניה נוספת.

יש לציין כי התובעים רכשו אותה עת את דירתם שיפצו אותה ונכנסו לגור בה זמן קצר מאוד לפני תחילת העבודות.

בתחילת ספטמבר 2008, טרם תחילת העבודה, התובעים הגישו בקשה למתן צו מניעה במעמד צד אחד היות והתחוור להם לפתע כי הבניה נעשית בניגוד להתחייבותם של הנתבעים כלפיהם.

התובעים טענו כי הנתבעים הפרו את ההסכם, הגישו בקשה נוספת וזאת לבניית מרפסת אשר הייתה אמורה לחרוג מקו הגג של הנתבעים, בניגוד להתחייבות מיום 5.12.2007 ולכן הוגשה בקשה למתן צו מניעה במעמד צד אחד.

במקביל למתן צו מניעה הוגש גם כתב תביעה במסגרתו נתבעה ביטול הסכמת התובעים למתן צו מניעה קבוע, כאשר התביעה והבקשה הוגשו גם נגד הוועדה המקומית ל תכנון ולבניה קריות- הנתבעת 3. נקבע כי אין לבימ"ש כאן, סמכות נגד נתבעת 3 לעניין ההיתר.

ניתן צו ביום 3.9.2008, ונקבע לדיון במעמד הצדדים ליום 21.9.08. טרם הדיון הוגש לבית המשפט ביום 7.9.2008, הסכם פשרה בין הצדדים אשר קיבל תוקף של פסק דין (ת"א 2245-09-10 התביעה הראשונה).

אחד מהנושאים של הסכם הפשרה וההתחייבות הקודמת היה, בדיקה של קונסטרוקטור מוסמך שיבדוק אם שתי הדירות יכולות לעמוד בבניה החדשה המבוקשת, וכן אם יש להן היכולת לעמוד ברעידת אדמה.

במסגרת הסכם זה, הסכימו התובעים לתנאים מסוימים לבניית המרפסת.

התובעים פנו אל הנתבעת 3 על מנת שתיכנס לעובי הקורה בעניין הקונסטרוקציה ואכן הנתבעת 3 דאגה למנות מהנדס קונסטרוקציה נוסף מטעמה המהנדס מר דוד בלנק.

ההליך הכרוך במינוי מהנדס הקונסטרוקציה המהנדס בלנק ובדיקתו והוראותיו – שכן מצא כי התכניות אשר הוגשו לפני מתן ההיתר אינן מספיקות או לא הוגשו כלל, הביא לעיכובים בבנייה אך הבניה נמשכה, שכן בהתאם להסכם בוטל צו המניעה.

לאחר ביטול צו המניעה נמשכה עבודת בניית התוספת לדירת הנתבע.

בחודש פברואר 2008 אירע אירוע של גשם חריג, דירתם של התובעים הוצפה במים לחלוטין, היות ולא נאטמו הפתחים בתוספת הבניה ונוסף נפל חלק מהתקרה-רצפת דירת הנתבעים ובנס לא הייתה פגיעה הנפש..

התובעים הגישו בקשה למתן צו מניעה אשר ניתן ביום 27.2.2009 שהיה יום ו' ב – 28.2.08 ביום שבת ניתן צו נוסף, לאור המצב החמור כמתואר בהחלטה מאותו יום.

התקיימו ישיבות רבות בהן בסופו של דבר הוחלט איך ובאילו תנאים תימשך הבנייה. התובעים נאלצו לעזוב את דירתם עקב הצפתה.

ביום 19.3.2009 ניתנה על ידי החלטה המפרטת את התנאים בהם בוטל צו המניעה הזמני שעיקרם הוא פיקוח על ידי הועדה המקומית הנתבעת 3. המהנדס בלנק אשר מונה כאמור עוד קודם לכן על ידי הוועדה המקומית מיוזמתה, ובמימונה, היות ולא סמכה על מתכנן השלד שחתם על הבקשה להיתר ,וליווי של מהנדס גורדון אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט..

לאחר מספר שבועות חזרו התובעים וילדיהם אך בחודש מאי 2009 היה אירוע נוסף של נפילה מתקרת דירת הנתבעים. התובעים שוב נאלצו לעזוב את דירתם. התובעים חזרו לדירה רק בחודש מרץ 2010.

התובעים הגישו תביעה חדשה ביום 27/2/2009 וכתב תביעה מתוקן בספטמבר 2009.

התביעה:

לגבי הנתבעים 1 ו – 2, התביעה היא בגין התרשלות חמורה בהעסיקם קבלן לא רשום. העסקה זו מהווה גם עוולה של הפרת חובה חקוקה. הקבלן מטעם הנתבעים בנה ברשלנות וכך גרם לתובעים נזקים חמורים אותם הם מפרטים בכתב התביעה. טענה אחרת היא כי הנתבעים הונו את התובעים כאשר למרות התחייבותם כי לא יגישו תוכנית נוספת, ובכך השיגו את הסמכתם של התובעים לקבל היתר הבניה, מלכתחילה הגישו תוכנית הנוגדת את ההתחייבות. התובעים גם הפרו את הסכם הפשרה מיום 7.9.2008 אשר נתן תוקף של פסק דין להתחייבויות אלה. כל אלו גרמו לנזקים הקשים, אשר מסתכמים על פי כתב התביעה המתוקן ב – 415,550 ₪ נכון ליום הגשתו.

כלפי הנתבעת 3, הטענה כי היא הפרה את חובת הזהירות כלפיהן מכוח חובת הפיקוח המוטלת עליה על פי דין. גם כאן התרשלה הנתבעת התרשלות חמורה ובגלל התרשלות זו נגרמו הנזקים שכן אילו הייתה מקפידה על קיום דרישותיה שלה בהיתר הבניה, דהיינו הגשת תכנית קונסטרוקציה כדין דו"ח לעניין רעידות אדמה, ובודקת כי מדובר בקבלן רשום, הייתה נמנעת העבודה הרשלנית אשר גרמה לנזקים, כתוצאה מההצפה, הנפילות מהתקרה והנזקים הנלווים.

הטענות כלפי הנתבעת 3 הינן כי לא הוציאה צו להעסקת עבודה עד להחלפת הקבלן יגאל כהן שעבודתו היא זו אשר גרמה לנזקים ולא הגישה כתב אישום כנגד הנתבעים, למרות שידעה כי הקבלן עבד בניגוד להיתר הבניה ובניגוד לחוק.

התובעים מבקשים לחייב את כל הנתבעים ביחד ולחוד בפיצויים בגין ראשי הנזק כדלקמן:

א. פיצוי מוסכם על פי הסכם הפשרה על סך 200,000 ₪.

ב. פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לדירה בסך 122,486 ₪.

ג. דמי שכירות, תיווך וארנונה שנאלצו התובעים לשכור בסך 45,592 ₪.

התובעים למעשה חויבו לשלם ארנונה כפולה גם בגלל דירתם נשוא התביעה וגם בגלל הדירה ששכרו.

ד. פיצוי בגין שעות העבודה הרבות בהם נאלץ התובע לטפל בעניין בסך 144,000 ₪.

ה. תשלומים למומחים בסך 3,475 ₪.

ו. פיצוי בגין עגמת הנפש בסך 100,000 ₪.

יש לציין שבמהלך הדיונים חויבו הנתבעים בתשלומים שונים במסתכמים בכ- 70,000 ₪.

התובעים צרפו לכתב התביעה נספחים רבים כדלקמן:

א. נסח רישום.

ב. התחייבות הנתבעים מדצמבר 2007 בה הצהירו הנתבעים בין השאר כי אינם מתכוונים להגיש תוכנית בניה אחרת והתחייבות לשאת בכל ההוצאות והנזקים שגרמו לדירת התובעים.

עוד התחייבו הנתבעים במסמך זה, כי התובעים יוכלו להמשיך וליהנות באופן בלעדי

מהגינה המקיפה את דירתם למרות שהיא חלק מהרכוש המשותף.

ג. מסמכים של הועדה המקומית ובכלל זה הבקשה למתן היתר בניה וההיתר עצמו.

ד. התביעה המקורית מיום 9.2008 והסכם הפשרה מיום 7.9.2008 (ת"א 2245-09-10).

ה. מסמכים הקשורים לנושא הבדיקה הקונסטרוקטיבית של המבנה כאשר יש מסמך המכונה "אנליזה סטטית" אך הוא אינו חתום ואין לדעת על ידי מי הוא ניתן.

ו. חוות דעת של מהנדס בלנק אל הועדה המקומית מיום 13.11.08 הקובע כי התוכניות שנמסרו אינן מתאימות לתוכניות המבנה של הרישום וכנראה שגויות. כמו כן כתב מהנדס בלנק כי לא נמסרו תוכניות קונסטרוקציה לתוכנית המבוקשת, ולדעתו בכל שלבי התכנון לא נערכה בדיקה מקיפה של העברת עומסים מהגגות ועד היסודות ובוודאי שלא נבדקה יציבות הבניין לרעידות אדמה.

מהנדס בלנק המליץ כי לפני ביצוע עבודות השלד יש לבצע חישובים סטטיים על ידי מהנדס מנוסה ויש להשלים תוכניות קונסטרוקציה על פי החישובים הנ"ל (במאמר מוסגר יש לציין כי בשלב זה היתה הבניה בעיצומה וכבר חלק ניכר מן השלד היה בנוי).

ז. צו הפסקה מנהלית מיום 24.11.2008, אשר הוצע היות ונתבעים המשיכו בבניה בניגוד להוראות הועדה ובניגוד להוראות המהנדס עקב חשש ליציבות המבנה, עם זאת ניתנה אפשרות להמשיך בעבודות אינסטלציה בלבד ללא חציבות.

צו נוסף הוצא ב – 20.5.2009 בגין עבודות האינסטלציה שגרמו לנפילת חלק מהתקרה.

בעקבות נפילה זו פנתה הועדה המקומית ביום 21.5.2009 למהנדס בלנק לבקש את בדיקתו.

ח. חוות דעת מומחה מהנדס אגבאריה יוסף להעריך את הנזקים שנגרמו לדירת התובעים, עקב ההצפה. מהנדס אגבאריה העריך את עלות התיקונים ב – 97,193 ₪.

מהנדס אגבאריה אשר ביקר בדירה ביום 2.3.2009, מצא כי הדירה איננה ראויה לאיכלוס באותו היום בעיקר עקב הרטיבות הרבה שעדיין הייתה בכל הדירה.

ט. חוות דעת מומחה של מר בירמן שהוא שמאי מקרקעין לעניין שווי שוק של דמי שכירות לדירתם של התובעים שכן נאלצו לשכור דירה, אחרת במקום הדירה נשוא התביעה.

דמי השכירות הוערכו על ידו לתקופה של 3 וחצי חודשים ב – 14,218 ₪. לכך יש להוסיף

דמי הובלה בשיעור של 4,000 ₪.

י. הערכת מחיר שנמסרה על ידי מר דני טבק לצורך ייבוש הדירה, תיקון הנזקים בסה"כ 146,000 ₪ אליהם יש להוסיף 19,000 ₪ אם יחליטו לבצע ציפוי גבס.

יא. הקבלן צדף אשר תיקן את התקרה לאחר נפילת חלק ממנה, על פי הנחייתו של מהנדס גורדון, דרש 5,000 ₪ לא כולל מע"מ.

יב. הסכם שכירות בין התובעים לבין גב' קליין שולמית לשנה שלמה מיום 10.7.2009 ועד 9.7.2010, כאשר דמי השכירות נקבעו בסך של 3,100 ₪ לחודש. (במהלך העדות, התברר כי התובעים חזרו לביתם במרץ 2010 והצליחו למצוא שוכרת אחרת לשארית התקופה).

כן צורפו התשריטים אשר שימשו את הבקשה להיתר של הנתבעים ותקליטור בו יש צילומים של דירת התובעים בעת ולאחר ההצפה.

הגנת הנתבעים 1 ו – 2:

טענתם העיקרית של הנתבעים היא כי התובעים סחטו אותם להסכמה כי הגינה תישאר בחזקתם של התובעים וזאת על מנת שיסכימו לחתום על טופס הסכמת שכנים, לצורך קבלת היתר הבניה.

תוכנית נוספת אשר הוגשה על ידם לצורך בניית המרפסת הוגשה על סמך הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין ולא לפני כן, ועל כן התובעים מנועים מלטעון כל טענה כלפי הגשת תוכנית זו אשר בגינה הם תובעים 200,000 ש"ח כפיצוי מוסכם על שכביכול הפרו הנתבעים את ההסכמות ביניהם.

הנתבעים טוענים כי התובעים בעורמה גרמו להוצאת צו המניעה הראשון, בטענה כי כביכול הם עובדים ללא היתר כאשר הם ידעו היטב שניתן להם כבר היתר מ – 28.8.2008, אלא שהיה עוד צורך בחתימה טכנית אשר ניתנה ביום 11.9.2008.

הטענה כי הנתבעים מבצעים עבודה שלא בהתאם לתוכניות שאושרו הייתה טענה שיקרית אשר נועדה להטעות את בית המשפט.

הסכם הפשרה אשר נחתם בעקבות אותו צו מניעה ב- 7.9.2008, אף הוא הסכם דרקוני אשר ניצל את חוסר הידע המקצועי והמשפטי של הנתבעים, והלחץ שבו היו נתונים שכן העבודות היו אמורות להתחיל, הם הוציאו כספים רבים, הם פינו את דירתם עם ילדיהם כדי להתחיל מיד את העבודות על מנת שתסתיימנה לפני החורף, ולכן נאלצו לחתום על הסכם הפשרה.

הנתבעים טוענים כי מאז שהתקבל פסק הדין, התובעים החלו להתעמר בהם במובן זה שגרמו לדחיות בביצוע הבניה, עד אשר מהנדס בלנק נתן את הנחיותיו והוראותיו. העיכובים הרבים גרמו לכך כי העבודה נמשכה לתוך החורף ולתוך חודש הגשמים.

אלמלא המינוי של מהנדס בלנק אשר כל פעם לקח זמן עד שהגיעו תוכניות חדשות, ואלמלא היה צורך למנות קבלן אחר, כל האירוע של הצפת הדירה בגלל הגשמים, לא היה מתרחש.

לעניין אירוע הגשמים וההצפה, ניתן היה להקטין את הנזק שכן התובעים בכוונת תחילה למרות שידעו על ההצפה, נמנעו מליצור קשר עם הנתבעים, המתינו יומיים עד אשר הנזק יהיה עוד יותר גדול ורק אח"כ פנו למשטרה ולבית המשפט.

הנתבעים טוענים כי היות והוצא צו האוסר עליהם עבודות ב – 27.2.2009, לא יכלו הנתבעים לפעול לכיסוי הפתחים ולעצירת חדירת מי הגשמים לדירת התובעים. יתר על כן, בכוונה להעצים את הנזק ביקשו התובעים להחליף את המהנדס מיכמן אשר נתן הוראות לעזרה ראשונה מידית, אשר בוצעו מיד ביום ראשון בבוקר, ושוב היה עיכוב בגלל דרישת התובעים להחליפו במהנדס גורדון.

הנתבעים מילאו אחר כל החלטות בית המשפט ובכלל זה התשלומים לתובעים, הכנת חוות דעת נגדית לעניין הנזקים, שיתוף פעולה עם מר גורדון ומר בלנק.

לדעת הנתבעים, אין זה נכון שהתובעים נאלצו לשכור דירה לשנה שלמה, הם ראו אותם מתגוררים בבית, עוד לפני חלוף השנה זמן רב.

הנתבעים מצביעים על חוסר תום ליבם של התובעים, כאשר במקביל להגשת הבקשה לפיצול סעדים ביום 19.4.2009, וזאת לאחר שהנתבעים כבר החלו שוב לעבוד על פי החלטות בית המשפט, הוגשה תביעה בפני המפקחת על רישום מקרקעין, נגד הנתבעים והנתבעת 3, בדרישה לביטול החתימות התובעים על טופס חתימת שכנים, כל זאת כאשר עדיין מצפים להחלטת בית המשפט בבקשה אשר הוגשה על ידם ב – 6.4.2009.

הנתבעים ממשיכים לתאר בכתב ההגנה את התעללותם של התובעים לטענתם אשר גרמו לפתיחת תיקי ההוצל"פ, עיקולים על חשבונות הבנקים שלהם, למרות שהסכום אשר נקבע על ידי בית המשפט של 7,000 ₪ הופקד על ידם, עוד בטרם חלפה התקופה להפקידו.

לעניין הנזק השני שנגרם בחודש מאי 2009, שוב כמו בפעם הראשונה, התובעים לא טרחו להודיע לנתבעים מה שקרה אלא הם מיד פנו למשטרה ולוועדה המקומית, וכאשר הנתבע 1 הגיע לדירה מצא שם את מהנדס יבין מטעם הועדה המקומית ואת מהנדס גורדון ושוב הוצא צו מנהלי אשר הפסיק להם את העבודות, ושוב נגרם עיכוב, ונזקים רבים לנתבעים.

על מנת לתקן את הנזק, היה על התובעים לשתף פעולה ולאפשר כניסה לדירתם אך התובעים התחמקו בכוונת תחילה ולא עשו זאת.

גם מהנדס גורדון לא הצליח ליצור קשר עם התובעים ועל כן שוב ושוב נדחה הטיפול והתיקון ובהכרח גם המשך העבודות.

הנתבעים טוענים כי, שלא כטענת התובעים, הקבלן אשר נשכר על ידם, יגאל כהן , עבד תחת פיקוח קבלן רשום בשם ש. לוי והמציאו מסמך התומך בטענתם.

(במאמר מוסגר: כתב ההגנה הוגש חודשים רבים לאחר הגשת כתה התביעה, ומסמך זה הוגש אף הוא במהלך הדיונים רק בחודש מאי 2009).

טענה נוספת בפי הנתבעים היא, כי התובעים לא זו בלבד שלא הקטינו את נזקיהם, אלא העצימו אותם. מי שהפר את הסכם הפשרה הוא התובעים. אין הנתבעים חייבים לפצות יותר את התובעים שכן שילמו מעל ומעבר ממה שהיה ראוי לשלם, ולכן, יש לדחות את התביעה ולחייב את התובעים בהוצאות לדוגמא היות והתנהלו בחוסר תום לב לאורך כל הדרך.

הנתבעים צירפו לכתב הגנתם מסמכים רבים, למעט פרוטוקולים והחלטות בית המשפט, וכתבי בי דין צורפו המסמכים כדלקמן:

א. התחייבות הנתבעים מיום 5.12.2007.

בהתחייבות זו, בין השאר התחייבו הנתבעים לא להגיש תכנית בניה אחרת, וכן לשאת בהוצאות והנזקים שיגרמו, לדירה ולגינה של התובעים, שאז עוד הייתה של הבעלים הקודמים – משפחת אלון, וכן התחייבות להביא לרישום הצמדת הגינה לדירתה של משפחת אלון.

ב. דף ראשון של הבקשה למתן היתר בניה.

ג. היתר הבניה אשר נחתם ע"י מהנדס יבין ב – 28.8.08 ואח"כ ב – 11.9.2008. הוועדה אישרה את הבקשה ל: "תוספת בניה על הגג עם גג רעפים עפ"י ת.ב.ע. ק/3/6 א+ב+ד, כולל מרפסת גג חלקה מקורה שינוי פנים בדירה ושינוי חלונות בחזית". כבר ב – 15.4.2008 אך התנתה, תנאים נוספים לדין, ובהתאם לנספחים חתומים ומאושרים.

יש לציין כי בין התנאים הרלוונטיים לתביעה זו:

"בעל הרישיון מחויב להעסיק קבלן רשום עם רישיון בר תוקף, כמתחייב בחוק רישום קבלנים".

בהערות הכלליות המודגשות נאמר: על המבקש לדווח לוועדה על תחילת העבודה באתר.

נספח ד' – לפי כתב ההגנה הוא מסתורי:

בעותק בית המשפט יש דף ריק ועליו חותמת ג.מ. אדריכלות ובינוי – פלג גירנברג. בחותמת נאמר כי מר גרינברג הוא הנדסאי מ.ר. ה/ 32309 וכן כי הוא קבלן רשום מ.ר. 25741.

נספח ח -חלק מחות דעת של "תכן מבנים בע"מ" (מהנדס בלנק) מיום 13.11.2008 לאחר ביקור ב – 29.9.2008 אשר נשלחה למהנדס יבין.

עמוד זה מתאר תוספות למבנה מ – 1988 ו – 1989, כאשר אין בנמצא תכניות קונסטרוקציה וכן מתברר כי הן שגויות.

מדף בודד זה לא ניתן ללמוד מה הקשר לתביעה זו, למעט העובדה שכבר בעבר היו בעיות.

נספח י' – בקשה מיום 22.3.2009 לשינוי בהיתר – תוספת המרפסת.

נספח י"ט – מכתב של מהנדס בלנק למהנדס יבין מיום 30.3.2009 (לאחר ההצפה) -אישור השלמת עבודות הפלדה העיקריות עם זאת יש להשלים הנדרש בדו"ח הפיקוח ובתכניות.

בנוסף, נדרשה הוצאת מצעי החול מכל שטח הרצפה ויציקת מדת בטון בעובי 4.0 ס"מ עם רשת פלד באזורים בהם עובי רצפה קטן מ – 17 ס"מ.

כ' – מכתב של מהנדס גורדון לב"כ הנתבעים עו"ד חטיב. במכתב זה הוראות להשלמות עבודה ודרישה וקבלת דיווח מעבדה כתנאי לאישור סופי.

כא' – הודעת זיכוי של מערכת בית המשפט על הפקדת 7,000 ₪ ע"י הנתבע מיום 26.3.2009, כאשר המועד האחרון לתשלום 2.4.2009.

כב' – חוות דעת השמאי מר צפניה קובי מיום 5.4.09 אשר העריך את שווי עלות התיקונים בדירת משפחת וולך לאחר נזקי הרטיבות/הגשמים ב – 5,880 ₪. מר צפנייה ביקר בדירה ביום 25.3.2009.

חוות דעת זו הסתמכה על חוות דעתו של מהנדס ליברמן שניתנה כנגד חוות הדעת של מהנדס אגברייה מטעם התובעים.

(לחוות דעת זו צורפו תמונות אשר לא ניתן לראותן בעותק הסרוק והן הוגשו במהלך המשפט).

לב' – צו מנהלי להפסקת עבודה מיום 20.5.2009.

ל"ג – דו"ח של מהנדס גורדון מיום 20.5.2009 לעניין נפילת חלקים מתקרת דירת התובעים כתוצאה מעבודות אינסטלציה בדירת הנתבעים.

מהנדס גורדון קבע כי במצב כזה אין אפשרות להתגורר בדירה. בעת הביקור הגיע גם מהנדס יבין.

עוד קבע מהנדס גורדון כי יש להסיר שכבות טיח רופפות וחלקי בלוקים רופפים שנשארו תלויים לגלות את פני תחתית התקרה.

בנוסף, עלו למדוד את הנתונים להעביר למהנדס בלנק – הקונסטרוקטור על מנת לוודא כי מידות אלו תואמות את הנתונים שהוא לקח בחשבון כאשר תוכננה תוספת הבניה. לאחר זאת ייקבעו התיקונים או השינויים הדרושים.

לדו"ח צורפה תמונת התקרה. בעותק שנסרק אין להבין מה נראה.

ל"ד – פנייה של המהנדס יבין אל מהנדס בלנק מיום 21.5.2009 המבקש ממנו, לאור הפגיעה הנ"ל בתקרת דירת התובעים, לבדוק את האירוע, לבדוק אם יש השפעה על התקרה/רצפה וליתן הנחיות לתיקון בשלביות הבדיקה. מהנדס יבין מציין כי יהיה צורך בשיתוף פעולה של משפחת וולר.

ל"ה – צילום שני מסרונים לתובע מיום 22.5.2004 המודיע כי מהנדס בלנק מנסה לתאם איתו פגישה.

ל"ו – תגובה ובקשה לביטול צו המניעה הזמני מיום 28.5.2009.

ב"כ הנתבעים סקר בתגובה זו את כל השתלשלות העניינים, כתבי בי דין, צווים דו"חות כאשר הדגש הוא כי התובע אינו מאפשר למהנדס בלנק להיכנס לביתו ומונע את אפשרות תיקון התקרה והמשך עבודת הבניה.

ל"ח – דו"ח של מהנדס בלנק אל מהנדס יבין מיום 2.6.2009. מהנדס בלנק הנחה כיצד יש לתקן ע"י קבלן מנוסה כפוף לפיקוח צמוד. מר בלנק ביקר בדירה באותו יום דהיינו 2.6.2009 ומצא 2 לבני סיליקט במידות 12/30 נשברו ונוטות לנשור, וכי מרחק בין צלע הבטון לקורת הבטון 40 ס"מ.

ל"ט – פרוטוקול הדיון מיום 11.6.2009. מר יבין ציין כי בבואו לשטח ראה שחלק בגודל של 30 ס"מ X 30 ס"מ לחוץ כלפי מטה ולא נמצא במישור התקרה.

מהנדס יבין הבחין כי חצבו באותו יום בדירת הנתבעים בכדי להתקין מתקן – רצפה של מקלחת, לכן הורה על הפסקת העבודה למרות שלא נשקפה סכנה מידית.

עוד ציין, מהנדס יבין כי פעולת התיקון לא התאפשרה עד ליום 11.6.2009 וכי בעצם הבלוק לא נפל אלא חלקים קטנים, והוא לא הבחין במעבר של אור בין הדירות.

מ"ב – מכתבו של מהנדס גורדון לב"כ הנתבעים מיום 19.6.2009. מהנדס גורדון בחן את הדירה

ונראה לו כי יותר משני בלוקים יצאו ממקומם אך על מנת לאתרם צריך לקלף את שכבת

הטיח שהתרופפה באורך 1-1.5 בדירת התובעים.

המלצותיו של מהנדס בלנק מיום 2.6.2009 מהוות דרישת ביצוע בסיסית.

עוד כותב מהנדס גורדון כי יש להזמינו.

מ"ג – הודעה ובקשה לבית המשפט בעניין הקבלן הרשום – הנתבעים הודיעו כי העבודות מבוצעות

על ידי יגאל כהן, קבלן העובד בחסות קבלן רשום ש. לוי עבודות בניה וקונסטרוקציה בע"מ

מס' קבלן רשום 17369, כפי שהוצהר על ידם בדיון מיום 29.3.2009.

להודעה צורפה הבקשה אשר צורפה לתיק הבנייה ב – 6.5.2009.

מ"ד – צילום רשיון קבלן של ש. לוי מתכתב ובניה בע"מ. המסמך קשה לפיענוח. ייתכן וכתוב בו כי

החברה עוסקת בבניה ובקונסטרוקציית פלדה.

תוקף התעודה מ – 24.12.2008 עד 1.1.2009.

על צילום זה רשום בכתב יד: בוצע פיקוח בניה צמוד ע"י ש. לוי בע"מ ברח' יעל 12 ק.

מוצקין משפחת מור יוסף לתוספת בניה וגג רעפים וישנה חותמת חברה ועליה חתימה.

מ"ה – מכתב של מר יהודה מור יוסף אל ברוך צבר מפקח הועדה המקומית מיום 6.5.2009 בו הוא

מצרף אישור לקבלן רשום הנ"ל. מר מור יוסף הודיע, כי מר יגאל כהן הקבלן המועסק על

ידם, התחייב כי העבודות שמחייבות קבלן רשום, יבוצעו ע"י קבלן מטעמו (קבלן משנה)

לאחר שתושלמנה הכנת הברזל וההכנות האחרות ליציקה.

מ"ח 1 – חוות דעתו של מהנדס בלנק מ – 2.7.2009 לעניין השלמת העבודה בהתאם לדרישותיו.

מ"ח 2 – חוות דעת מיום 8.7.2009 של מהנדס גורדון – מהנדס גורדון אימץ את המלצותיו של

מהנדס בלנק אשר הוכנו ביחד עם המתכנן שמגיש את הבקשה מלכתחילה, הנדסאי פלג

גרינברג.

למ"ח 1 ולמ"ח 2 צורפו תשריטי תכניות ופרט לביצוע התיקון.

למ"ח 2 צורף מכתבו של מהנדס גורדון מ – 8.7.2009 ובו נאמר בנוסף לחוות הדעת כי

דרישות התשלום שהועברו על ידו לעו"ד ראוף חטיב נותרו ללא מענה.

בסיפא של מכתבו מציין מהנדס גורדון כי למרות מה שנאמר בדו"ח הפיקוח שלו מיום 30.3.2009 לא הוזמן לאף בדיקה שהיא לפני שלבי ביצוע.

(הערת בית המשפט כאן: לא למותר לציין כי היה זה גם בניגוד להחלטות בית המשפט).

נ' – רשיון קבלן של ביטון מאיר העוסק בבניה ברישום תשתית ופיתוח אשר הופק ביום

24.11.2008 ותוקפו עד 1.1.2009.

נ"א – מכתבו של מהנדס יבין אל הנתבעת מיום 5.8.2009 המאשר כי מר מאיר ביטון הוא קבלן

רשום, העובד עם עירית קרית מוצקין ולא ידוע על הערות או טענות כלפיו.

נ"ב 1 – החלטת המפקחת על רישום מקרקעין בתיק מס' 24/09/2009 אשר דחתה את הבקשה בכל

הנוגע לוועדה.

נ"ב 2 – החלטת המפקחת על רישום מקרקעין אשר מחקה את התביעה בפניה לאחר שהתובעים

קיבלו את המלצתה לעשות כן לאור ההליך הקיים בבית המשפט.

הגנת הנתבעת 3:

לתובעים אין עילת תביעה כנגד הנתבעת, אין יריבות ובית המשפט חסר סמכות עניינית, ומתן ההיתר הוא שיקול דעתה של הוועדה ואין בית משפט זה יכול להתערב בו.

בנוסף עומדת לנתבעת 3 חזקת התקינות. הנתבעת 3 פעלה על פי כל דין ואין כל קשר סיבתי בין פעולותיה לנזקים הנטענים וגם אלו שהוכחו.

טענות נוספות יש לנתבעת 3 כנגד התובעים אשר בחלקו אינן מובנות כמו שיהוי, וחוסר תום לב.

בכתב ההגנה, בסעיף 29 נטען כי היתר הבניה ניתן לאחר שהתקבלה התחייבות הנתבעים להעסיק קבלן רשום, בהיות תנאי זה אחד מתנאי ההיתר.

יתר על כן טוענת הנתבעת 3 כי, נזקיהם של התובעים הם תולדה של מעשי ומחדלי הנתבעים, מדובר בסכסוך שכנים, ואין זה סביר להטיל על הוועדה אחריות בשל כך.

במקרה כאן לא זו בלבד שהוועדה לא התרשלה, אלא פעלה מעל ומעבר ולפנים משורת הדין כאשר מינתה בודק מטעמה לתכניות.

טענות נוספות היו כגון: "לתובעים לא נגרם כל נזק ו/או לא נגרמו הנזקים הנטענו בתביעה".

וכמובן התובעים לא פעלו להקטנת נזקיהם.

ההליך:

לא נתבעו מר יגאל כהן, מר קפלן, מר גרינברג (אחראי על הביקורת) ולא הוגשה כל הודעת צד ג'.

התובע העיד בעצמו וכן העידו מטעמו מהנדס אגברייה, מר דני טבק והשמאי מר בירמן.

התובעת, גב' דנה וולך החלה להעיד אך נקלעה לסערת רגשות עזה שלא אפשרה לה להמשיך, היא יצאה מן האולם, ועו"ד קצוב ביקש למשוך את תצהירה.

הדברים לא באו לידי ביטוי בפרוטוקול בזמנו. האירוע זכור לי היטב. ב"כ הנתבעים ביקש לצין כי התצהיר נמשך בגלל שהיא סתרה את עדות בעלה. גם אם זה נכון, הסיבה העיקרית הייתה אותה סערת רגשות.

מטעם הנתבעים העיד הנתבע – מר יהודה מור יוסף, מהנדס ליברמן ומר צפניה קובי.

מהנדס בלנק ומהנדס גורדון לא העידו במסגרת שמעית הראיות, אך הם מסרו דו"חות והתייצבו בבית המשפט במהלך הדיונים בבקשות למתן צווי המניעה וביטולם, ואף השיבו לשאלות.

כך גם לא הוזמנו להעיד ע"י מי מהצדדים מר קפלן ומר גרינברג.

ככל שיהיה צורך תהיה התייחסות לעדויות במהלך הדיון.

בהיות מהנדס יבין -מהנדס הוועדה המקומית דמות נייטרלית בסכסוך שבין הצדדים עצמם, ומפאת חשיבות עדותו והמסמכים אשר צורפו לתצהירו, יסקר כאן ביתר פירוט.

תצהירו של מהנדס יבין:

מהנדס יבין סקר בתצהירו את השתלשלות האירועים בכל הנוגע לפעילות הועדה החל מיום הגשת בקשת התובעים למתן היתר בניה. חשיבות תצהירו של מר יבין היא, כי לראשונה יש בפני בית המשפט את המסמכים הרלוונטיים מתיק הוועדה, מהם נלמד כפי שיפורט להלן, בסקירת המסמכים עצמם ולא רק חלקים מהם.

א. בקשה להיתר שמספרה 20080133 המתייחסת לתוספת הבניה שהוגדרה כ"תוספת בניה בגג + שינויי פנים וחזית". יש לציין כי מי שהגיש את הבקשה היה מר גרינברג פלג וכמתכנן השלד נזכר שמו של מר קפלן איליה. הבקשה הוגשה ביום 7.11.2007.

עוד נלמד מן ההיתר כי אחראי על הביקורת הוא מר פלג גרינברג. לא למותר לציין כי קיימת הצהרתו של מר קפלן איליה כמתכנן השלד כמפורט בבקשה למתן ההיתר.

ב. החלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה המאשרת את הבקשה. האישור ניתן ביום 15.4.2008. בהחלטה זו נמסר תנאי מקדמי של הגשת דו"ח קונסטרוקטור על פי נוהל רעידות אדמה.

ג. 1. הודעה על מינוי אחראי לביקורת אשר כאמור הוא מר פלג גרינברג. ההודעה היא מיום

12.5.2008.

2. הצהרתם של הנתבעים כי הם יודעים שעליהם להעסיק קבלן רשום וזאת על פי חוק

רישום הקבלנים לעבודות הנדסה בנאליות וכי הם יודעים כי העסקת קבלן רשום, הוא

תנאי מתנאי ההיתר. על טופס זה אין תאריך ולא ידוע ממתי ההצהרה אך כנראה שהוא

חלק מהמסמכים שהוגשו ביום 12.5.2008.

ד. העתק חישובים סטטיים שנערכו על ידי מר פלג גרינברג מיום 12.5.2008.

ה. תשובה של עו"ד סיגל אל התובע במכתבו מיום 11.8.2008 בו הוא ביקש לבטל את הסכמתו לתוספת הבניה. הבקשה נדחתה.

ו. היתר הבניה עצמו המפרט את התנאים שבו. ההיתר הוצא ביום 28.8.2008 והוא חתום הן על ידי מהנדס יבין והן על ידי יו"ר הועדה, עו"ד שמואל סיסו. התנאי הראשון הוא כי בעל ההיתר מחויב להעסיק קבלן רשום.

ז. חוות דעת הנדסית ביום 13.11.2008 אל מהנדס הוועדה של מהנדס בלנק, אשר ביקר במבנה ביום 29.9.2008.

כאן המקום לציין, כי על פי תצהירו ועדותו, אמר מר יבין כי הועדה פנתה אל מהנדס בלנק על מנת שיבדוק את הבקשה ואת החישובים הסטטיים מתוך זהירות יתרה ולפנים משורת הדין ומתוך רצון למנוע סיכונים מיותרים. מר יבין הסביר לבית המשפט בתחילת ההליך ובתצהירו, כי אמנם מתכנן הקונסטרוקציה שהוא קפלן, לא היה מקובל עליו אך אין הוא יכול לפסול אותו, מאחר והוא מהנדס כדין, הועדה אינה יכולה לפסול אותו מיוזמתה.

לא נמסר מתי הייתה הפניה הראשונה אל מר בלנק.

בחוות הדעת ההנדסית של מהנדס בלנק, הוא מתייחס לתוספות שנערכו בשנים 1988 ו- 1989 וקיימת בעיה כי לא נמסרו בזמנו חישובים סטטיים ותוכניות קונסטרוקציה.

לעניין הבניה נושא תיק זה, כתב מהנדס בלנק כך:

"לדעתי בכל שלבי התכנון והתוספות, לא נערכה בדיקה מקיפה של העברת העומסים מהגגות ועד היסודות ובוודאי שלא נבדק היבט היציבות לרעידת אדמה". כן מצא כי לא נמצאו תוכניות קונסטרוקציה מפורטות כפי שנדרש ואף דפי החישוב הסטטי אינם מפורטים.

המלצותיו של מהנדס בלנק היו לבצע מדידה על ידי מודד מוסמך, לזהות ולשרטט את כל האלמנטים הנושאים, דהיינו עמודים, קורות וקירות בטון. לפני המשך העבודה יש לבצע חישובים סטטיים מפורטים על ידי מהנדס מנוסה של כל התוספות והפירוטים במבנה ויש להשלים תוכניות קונסטרוקציה מפורטות.

ח. בעקבות חוות דעת זו, הוציאה הוועדה המקומית צו הפסקה מנהלי ביום 24.11.2008. הצו הוצא היות ולדעת הועדה הנתבעים בנו בניגוד להוראות מהנדס בודק, ועקב חשש ליציבות המבנה. יחד עם זאת ניתנה אפשרות לעבודות אינסטלציה בלבד ללא חציבות. הצו נמסר לקבלן במקום, מר יגאל כהן.

ט. עפ"י מכתבו של התובע מיום 1.1.2009, תוכנית הקונסטרוקציה אותה הכין מהנדס בלנק,

התקבלה ביום 30.12.2008.

בהמשך תצהירו סקר מהנדס יבין את כל השתלשלות האירועים הקשורים למתן צו המניעה מיום 28.2.2009 לאחר אירוע הצפה בדירת התובעים, ובכלל זה פרוטוקול הדיונים, מכתבי התובעים, תגובות הנתבעים, החלטות בית המשפט ופעילות הוועדה וציין כי בית המשפט קבע בהחלטתו מיום 19.3.2009, כי "מהנדס הועדה מילא את תפקידו כפי שמצופה ממנו".

לעניין הקבלן הרשום, רק ביום 6.5.2009, התקבל בוועדה מכתבם של הנתבעים אשר צירפו אישור לקבלן רשום עם פיקוח צמוד. הרשום היה ש. לוי עבודות בניה וקונסטרוקציה בע"מ. לטענת מר יבין, מכיוון שלפני קבלת ההיתר התחייבו הנתבעים כי יוצג רישיונו של הקבלן הרשום היות והנתבעים החלו בעבודת השיפוץ ללא תיאום עם הוועדה, הרי הועדה לא יכולה לדעת כי הבניה מתבצעת שלא על פי ההתחייבות וללא קבלן רשום. כאשר התברר לוועדה כי כך הדברים, דהיינו עבודה מתבצעת ללא קבלן רשום, הורתה על הפסק הבניה. בכך מילאה את תפקידה, כראוי.

מהנדס יבין ציין כי מהנדס בלנק הורה על המשך עבודה תחת פיקוח צמוד וכי מר גורדון מונה על ידי בית המשפט כבר ביום 1.3.2009, להיות מפקח על עבודות הבניה. בהתאם לכך, המשך העבודה לאחר הוצאת צו הפסקה השני ב – 20.5.2009, בוצע על ידי ליווי המומחים של הועדה ושל בית המשפט, דהיינו מהנדס בלנק ומהנדס גורדון.

מהנדס יבין ציין כי "בין לבין הגישו הנתבעים בקשה להיתר מס' 20090072 להוספת מרפסת". מר יבין לא צירף העתק הבקשה וגם לא ציין מתי הוגשה. במאמר מוסגר יש לציין, כי זו הייתה אחת הסיבות להגשת הבקשה הראשונה למתן צו מניעה.

מכל מקום הבקשה אושרה ביום 29.9.2009, לאחר שוועדת בדיקה מטעם הועדה המקומית יצאה לשטח ומסרה את המלצותיה.

לא למותר לציין, כי בהחלטת הועדה נאמר כי הוחלט לאשרה, שכן: "המרפסת תואמת את התקנות ואינה מהווה מטרד, נהפוך הוא, מיקומה משמש חלק מגג הרעפים הבלתי חוקי הקיים" (נספח לה' לתצהירו של מהנדס העיר).

במאמר מוסגר יש לומר כבר עכשיו, כי הסיפא בנימוק זה אינה מובנת, מה עוד כפי שנראה בתמונות שהוגשו כי אין קשר פיזי בין המרפסת לגג, ואם הוא בלתי חוקי, יש בכך הכשר??

על החלטה זו הגישו התובעים ערר הערר נדחה, והמרפסת נבנתה והלכלוך, שאריות טיח ובטון לא נוקה מן הגג (כפי שנראה בתמונות נ/6).

לטענתו של מהנדס יבין, על פי הייעוץ המשפטי שקיבל, הרי שלאחר שדחתה וועדת הערר את הערר של התובעים, הם מושתקים מלהביא כל טענה בעניין זה כנגד הוועדה המקומית.

מהנדס יבין מצא לנכון להעלות טענה נגד התובעים לעניין גג הרעפים בו הם משתמשים היום שכן הוא ניבנה ללא היתר ובניגוד לדין.

בסעיף 76 לתצהירו כותב מר יבין: "לפיכך אטען כי אף התובעים ביצעו עבירות בניה שלא כדין תוך שהם נמנעים מלהיענות לאזהרות הועדה בעניין די בכך להעיד על התנהלותם כלפי הועדה".

שאר תצהיר של מר יבין מהווה טיעון משפטי לעניין הקשר בין הנזקים שנגרמו לתובעים לבין התנהלות העבודה כאשר ברור כי האחריות הבלעדית היא על בעל הנכס והמבצעים מטעמו.

הועדה כאן פעלה על פי סמכויותיה.

מהנדס בלנק מונה ע"י הוועדה, לא ידוע מתי, אך כנראה בתחילת חודש ספטמבר 2008, ומהנדס גורדון מונה על ידי בית המשפט ב – 1.3.09. המטרה: ליווי ופיקוח של תוספת הבניה כך שלא תסכן לא את התובעים ולא את הנתבעים, כאשר התברר כי אין לסמוך על התכניות ששימשו בסיס למתן ההיתר.

מהנדס בלנק:

מהנדס בלנק כאמור מונה על ידי הועדה המקומית והיא זו אשר אף שילמה את שכרו על מנת לבדוק את תוכניות הקונסטרוקציה של תוספת הבניה ואכן הגיש חוות דעתו כפי שמתואר לעיל.

הביקור הראשון של מר בלנק היה בתאריך 29.9.2008. המסמך הבא אשר כתב מהנדס בלנק למהנדס יבין הוא מ – 21.1.2009, שם הוא כותב כי הוא בדק את התוכניות, נתן את הערותיו ותוכניותיו להמשך ביצוע העבודות.

הערותיו של מהנדס בלנק היו על פני התוכניות עצמן. בתאריך 30.3.2009 כתב למר יבין כי הוא מאשר את השלמת עבודות הפלדה העיקריות במבנה אך עדיין יש להשלים את הנדרש בדו"ח הפיקוח והתוכניות ובאשר לבטון הרי נדרשה הוצאת מצאי החול בגובה העולה על 8 ס"מ מכל שטח הרצפות וכן יציקת מדת בטון בעובי 4 ס"מ ורשת פלדה באזורים בהם עובי הרצפה קטן מ – 17

ס"מ.

בתאריך 2.6.2009 כתב מר בלנק למר יבין, כי ביקר באותו יום במבנה ביחד עם התובעים וקבלן מטעמם. זה היה לאחר נפילת לבני סיליקת מתקרת דירתם של התובעים, ונתן הוראות תיקון.

בתאריך 2.7.2009, המציא מהנדס בלנק את חוות דעתו לבית המשפט ובה תאר את דרישותיו, התיקונים שנערכו וכן מה לא בוצע עדיין.

לא בוצע עדיין עמוד פלדה בדירת הנתבעים בין התקרה במפלס 3.2.3 בגג, לא בוצעו קורות במרפסת. כן המליץ להניח יריעה אקוסטית על הריצוף, וכי יש לקבל תוכניות ארדריכלות לעדות האינסטלציה בדירת הנתבעים. על מנת למנוע כשלים בהמשך "יש להמשיך בביצוע על ידי עבודה זהירה בפיקוח עבודה צמוד בעבודות הנוגעות לשלד המבנה".

בתאריך 9.9.2009, לאחר ששוב ביקר מהנדס בלנק בדירה, הודיע כי הושלמה יציקת הרצפה כפי שדרש וכן הורכב כפי שדרש, עמוד הפלדה החסר ולגבי תיקון הפתח ברצפה – תקרת משפחת וולך הוא יבוצע בהמשך בתיאום איתם.

בתאריך 11.10.2009, הודיע מהנדס בלנק לבית המשפט כי ביקר בימים 8.9.2009 ו – 9.10.2009 הוא מאשר את דרישותיו לחיזוקים שונים בדירה, אישור לביצוע מילוי חול נקי וריצוף כפי שדרש.

מהנדס גורדון:

מהנדס גורדון כאמור לעיל מונה על ידי בית המשפט בתאריך 1.3.2009. הביקור הראשון שעשה במקום היה ב – 3.3.2009. נמסרו הוראות מפורטות ובהחלטות בית המשפט, חויבו הנתבעים לדאוג לכך כי מר גורדון יוזמן כל פעם שתתבצע עבודות בדיקה על פי פיקוח והנחייה שלו ושל מהנדס בלנק.

ממכתבו של מהנדס גורדון מיום 13.9.2009, מתברר כי למרות החלטות מפורשות, לא הוזמן מר גורדון לפני ביצוע עבודות כפי שנדרש או כפי שהוחלט. לשם כך גם לא היה פיקוח כפי שנחוץ על המשך העבודות, לאחר ביטול צו המניעה

התובע והנתבע תארו כל אחד מנקודת ראותו את הסבל התלאות והנזקים אשר נגרמו לכל אחת מן המשפחות.

לא התקבלה כל תשובה לשאלה מדוע לא נתבע מר יגאל כהן מחד ומדוע לא הוגשה כנגדו הודעת צד ג' מאידך.

דיון והכרעה:

משפחת וולך ומשפחת מור יוסף היו אמורים לחיות בשכנות טובה. לקראת כניסת משפחת וולך לבית ברח' יעל 12 בקרית ביאליק, וכוונת משפחת מור יוסף להגדיל את דירתם הנמצאת מעל דירת משפחת וולך, הוסדרו מערת היחסים כך שתבטיח אכן שכנות טובה, במסמך ההתחייבות ובהסכמה מיום 5.7.2012.

משפחת וולך חתמה על הסכמתה כי משפחת מור יוסף תקבל היתר לתוספת הבניה, ואילו משפחת מור יוסף חתמה על התחייבות שתבטיח ככל האפשר שמשפחת וולך תסבול כמה שפחות, שכן ברי כי לחיות תחת אתר בניה עלול לגרום נזק וסבל.

כמו כן, הובטח במסגרת התחייבות זו כי משפחת וולך תשתמש באופן בלעדי בגינה סביב דירתה למרות שזה רכוש משותף. גורם שהיה חשוב ביותר למשפחת וולך ברכישתה את הדירה.

לא כך קרה למרבה הצער, ושתי המשפחות נכנסו לסחרור רע המתואר בכתבי הטענות של שני הצדדים ותמצית ממנו בהחלטותיי השונות שהתקבלו במהלך התקופה לאור בקשות חוזרות למתן צווי מניעה ובקשות מנגד לביטולם.

שתים עשרה ישיבות התקיימות בתיק זה- מספר יוצא דופן. רצון בית המשפט היה לנסות להקטין את הנזקים, לפקח במידת האפשר באמצעות מומחיו ומומחה הוועדה המקומית כי הבניה לא תגרום לסיכון ותסתיים מהר ככל האפשר.

עובדת היות התובע עו"ד בעצמו ולכן ניהול המשפט על ידו עד שלב מסוים, לא הקלה מפאת המעורבות הרגשית העמוקה.

נזקים נפשיים וכספיים נגרמו לתובעים, עגמת נפש וסבל כאשר נאלצו לצאת מן הדירה שזה עתה נכנסו לגור בה. סבל והפסד כספי ניכר נגרם גם לנתבעים ובכל זאת משום שמלכתחילה לא קוים החוק ע"י הנתבעים, והוועדה לא עמדה על מילוי החוק מלכתחילה. על חלק מן הנזקים פוצו התובעים תוך כדי המשפט.

השאלות שיש להכריע בהן עם סיום המשפט הן האם זכאים התובעים לפיצוי נוסף ואם כן מהו, האם הוכיחו התובעים את נזקיהם הנטענים? האם מילאו חובתם והקטינו את הנזקים או העצימו אותם כטענת הנתבעים, האם יש אחריות על הנתבעת 3 – הוועדה המקומית, ואם כן באיזה שיעור?

מה מידת האחריות על הנתבעים אשר גורלם לא שפר עליהם והם נפלו קרבן למבצע בניה רשלן, איזו השלכה אם בכלל יש לעובדה כי גורם הנזק הישיר לא נתבע על ידי התובעים, ולא הגישו נגדו הודעת צד ג', ע"י מי מהנתבעים.

אחריות הנתבעים 1 ו – 2:

הנתבעים 1 ו – 2 הם בעלי ההיתר אשר התקבל על פי בקשתם ובאופן טבעי הם אחראים לנזקים שיגרמו כתוצאה מבניית תוספת הקומות על גבי דירתם של התובעים גם אלמלא היה הסכם והתחייבות מפורשים. האחראי הישיר הוא אמנם גורם הנזק, הקבלן המבצע את העבודות אך היות והוא שלוחם ומבצע עבורם את העבודות, הם המזמינים הרי מן הראוי כי האחריות תוטל גם עליהם

בע"א 878/06 דב טרויהפט נ' דוד עטיה פסק הדין מיום 4.1.2009. מתייחס כב' השופט דנציגר בנושא החובה להעסיק קבלן רשום והחשיבות אותה מייחס החוק לצורך כך "להבטיח את איכות העבודות לביטחון הציבור כאשר מטרת החוק היא אכן למנוע מהם מצב בו אנשים בלתי מאומנים יעסקו בעבודות הבניה וליצור מצב שבו עבודות הבניה תתבצענה בצורה בטיחותית יותר. המחוקק הוא מחוקק המשנה ראו קשר הדוק בין רישומו של הקבלן לבין מיד מקצועיותו… וחשיבות מיוחדת עבודות השלד של מבנים יבוצעו אך ורק בידי מי שמילאו את התנאים הקבועים בחוק רישום קבלנים".

הנתבעים הפרו את חובתם על פי החוק לדאוג לכך כי הקבלן מטעמם יהיה קבלן רשום.

דרישה זו הופיעה כדרישה הראשונה בהיתר הבניה. הנתבעים חתמו בתאריך 28.8.2008 על התחייבות והצהרה לפיה הם יודעים את חובתם למנות קבלן רשום. מעיון בהסכם שבינם לבין יגאל כהן אשר צורף לתצהירו של הנתבע 1, לא מופיע אפילו ברמז המילים "קבלן רשום".

ההסכם אף הוא מ – 28.8.2008 כך שאין הם יכולים לטעון כי לא היו מודעים לחובתם זו. הנתבעים מטעמיהם, בחרו להתעלם מהדרישה ובכך הפרו את סעיף 14 לחוק רישום קבלנים בעבודות הנדסה בנאיות תשכ"ט – 1969.

כאשר מזמין העבודה בוחר לבחור בקבלן שאינו רשום, הרי שיש בכך משום התרשלות והתרשלות זו יש לזקוף לחובתם. ת"א 258/84 (חי בן אילוז נ' רז פסקה 31. פסק הדין מיום 15.4.93 וכן פסק דינו של כב' השופט טימור ת"א 3145/98 פסק הדין מיום 5.12.2002 והוא נשוא פסק הדין מע"א 878/06 הנ"ל).

השאלה היא האם קיים קשר סיבתי בין הנזקים שנגרמו לדירתם של התובעים בגלל היות מר כהן קבלן לא רשום.

נקבע כבר בישיבות קודמות כי התנהלותו של מר כהן הייתה בלתי מקצועית, הנזקים שנגרמו מההצפה נגרמו היות והפתחים לא כוסו כראוי, החציבה בקירות הרצפה שגרמה לנפילת התקרה, כל אלו ובעיקר הקמת שלד שלא על פי תוכניות קונסטרוקציה נכונות ו/או בניגוד לתוכניות ולהנחיות אשר קיבל לאחר מכן מאינג' בלנק וגורדון, ואי הזמנתם לפני עבודות היציקה כפי שחויבו הנתבעים ובאמצעותם מר כהן, כל אלו מעידים כי קיים קשר סיבתי ומשפטי הדוק, בין התנהלותו של מר כהן שהיה קבלן לא רשום לבין הנזקים שנגרמו.

לעניין הצגה מאוחרת מאוד בחודש מאי 2009, של מסמך לפיו כביכול עבד מר כהן תחת פיקוחו של קבלן רשום בשם ש. לוי, הרי יש בכך יותר מאשר תמיהה מדוע לא הוגש מסמך זה אם הוא נכון כבר מיד עם ההתחייבות להעסיק קבלן רשום בחודש 8/08 או כאשר החלו ההליכים בפברואר 2009 והיה ידוע כי זו אחת הסוגיות במחלוקת ועילת התביעה העיקרית. הנני קובעת כי אין כל משקל למסמך זה.

אין מחלוקת כי הנתבעים לא הציגו בפני הוועדה אישור שקבלן רשום הוא זה שאמור לבנות את התוספת.

בנוסף, על עבודות הבניה ע"י קבלן רשום היו צריכים להיות פיקוח וביקורת.

בהסכם אשר נחתם בין הנתבעים ובין מר כהן, הוגדר נושא הפיקוח של המהנדס ו/או האדריכל שימונה על ידי המזמין – משפחת מור יוסף.

לא הובא בפני בית המשפט כל מידע כי היה פיקוח בזמן הבניה על ידי המהנדס מר קפלן ואו האדריכל מר גרינברג, אשר הכינו את התוכניות. איש מהם לא הוזמן להעיד.

כאמור איש מהם גם לא נתבע, וגם לא נשלחה אליהם הודעת צד ג'.

באותו הסכם התחייב הקבלן בין השאר, לבצע את כל הוראות הבטיחות לפי החוק וכן התחייב לקחת על עצמו אחריות לגבי כל נזק שייגרם תוך כדי ביצוע העבודה, כלפי צד ג' כלשהו.

לעניין זה יש לקבוע שני נושאים:

א. מסיבות שלא התגלו לבית המשפט, לא הגישה משפחת מור יוסף הודעת צד ג' כנגד הקבלן. היא גם לא הזמינה אותו לעדות זאת למרות שבסעיף 14 ב' להסכם, התחייב הקבלן לשפות את משפחת מור יוסף, בגין כל פעולה, מחדל או נזק, אשר יחויבו בגינם.

ב. המזמין לעניין זה, נחשב גם למבצע עבודה שכן לא התקיימו תקנות ביטוח העבודה – תקנה 6 – ועל פי ע"א 878/06 הנ"ל, להטלת אחריות על המזמין – מבצע העבודה אשר לא דאג לא לפיקוח ולא למנהל עבודה, יש גם ערך הרתעתי. בע"א 878/08 הנ"ל פסקה 72.

הטלת אחריות על הנתבעים בשל הפרת החובות החקוקות, הן זו של אי העסקת קבלן רשום והן זו של אי העסקת מפקח ומנהל עבודה, וזאת בניגוד לתנאי ההיתר וההתחייבות ובניגוד לחוק רישום קבלנים.

אחריותה של הנתבעת 3 כפי שיפורט להלן, (כאשר לא עמדה על קיום התנאי של העסקת קבלן רשום ולא פיקחה על כך שתוכניות הקונסטרוקציה תהיינה נכונות ואמיתיות, והסכימה לקבל ולאשר תוכניות מאדם שדעתה לא היתה נוחה ממנו ממילא כבר בעבר, עד כי מיוזמתה ועל חשבונה מינתה מהנדס קונסטרוקציה אחר איננה מקהה ואיננה פוטרת את הנתבעים 1 ו – 2 מאחריותם כהוא זה.

אין לקבל את הטענה כי היות יגאל כהן היה קבלן עצמאי ולא "עובד" של הנתבעים, אין לחייב את הנתבעים בתשלום עבור הנזק שגרם.

אחריות הנתבעת 3:

התובעים טוענים כלפי הנתבעת 3 כי התרשלה במילוי חובותיה בתפקודה בהוצאת היתרי הבניה, לא מילאה חובותיה המוטלים עליה בחוק בלפקח על ביצוע ההיתר ואכיפת התנאים המופיעים בו.

התרשלות זו מהווה הפרת חובת הזהירות ו"חובת המיומנות המקצועית" (סעיף 262 לסיכומים) המוטלת כלפי התובעים.

הנתבעת 3 טענה בסיכומיה בין השאר כי לא הייתה כל רשלנות בפעולותיה, שכן אלו פעולות תכנוניות המסורות לשיקול דעתה הבלעדי של הוועדה המקומית. לא ניתן לקבוע כי התרשלה בפעולותיה, וממילא התובעים לא עמדו בנטל להוכיח רכיבי הרשלנות הנטענים.

עוד טענה הנתבעת 3 בעניין זה כי על פי הפסיקה אליה היא מפנה, נקבע כי "מדובר בפעולות שלטוניות המתבססות על שיקול דעת נרחב. לפעולות אלו אין מקבילה במישור הפרטי ועל כן אין הן מתואמות למבחן ההתרשלות ועל פי הלכת לוי, חולש חריג שיקול הדעת של פעולות אלו".

הנתבעת 3 טוענת כי הוועדה המקומית לא הפרה כל חובת זהירות כלפי התובעים לא ציפתה ולא יכלה לצפות את הנזקים הנטענים ואין כל קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין נזקים אלו לפעולות הוועדה.

בהעדר ציפיות לא ניתן לייחס לוועדה רשלנות ואין לומר כי לקו בחוסר סבירות קיצוני.

עוד נטען כי עומדת לוועדה חזקת התקינות, התערבות בית המשפט בשיקול דעתה היא מצומצמת.

ב"כ הנתבעת 3 טרח בסיכומיו טרחה גדולה ראויה לציון, בכל הקשור לנושא "היתר שלא כדין", "התפרץ לדלת פתוחה" לאור החלטת מיום 3.9.2008, בעניין הבקשה הראשונה למתן צו מניעה, וכתב התביעה הראשון אשר הוגש.

ברי כי אין בית משפט זה מוסמך לדון באספקטים המנהליים של הוצאת ההיתר וממילא לא היה ואין בכוונתי לדון בכך.

אין מחלוקת כי חובת זהירות מושגית וקונקרטית של הוועדה קיימת מתוקף תפקידה וסמכויותיה כלפי כל הציבור, בכלל וכלפי מבקשי ההיתר מאידך וכלפי כל מי שיש בפעולות והחלטות הוועדה משום להשפיע עליו.

השאלות בהן יש לדון ולהכריע היא האם התרשלה הוועדה בביצוע החלטותיה בפיקוח על ביצוען, שכן אם יוחלט כך יש בכך משום הפרת חובות הזהירות, ואם כן, האם יש קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי בין התרשלות זו והפרת חובת הזהירות, לנזקים שנגרמו לתובעים – אותם נזקים אשר יקבע כי אכן נגרמו.

לפעולותיה של הוועדה, להוציא עדויות התובעים והנתבעים, יש להידרש לעדותו של מהנדס הוועדה מר משה יבין, דו"חות שנמסרו לבית המשפט במהלך העבודות ותוך כדי ניהול המשפט, הדו"חות של מהנדס בלנק ומהנדס גורדון אשר מונה כמומחה בית המשפט אשר היו אמורים לפקח על עבודות הבניה והתיקונים שנדרשו.

עדותו של מהנדס יבין, דבריו בישיבות ראשונות וכן הדו"חות בע"פ (דהיינו בבית המשפט) ובכתב של מהנדס בלנק ומהנדס גורדון לא נסתרו ואני מקבל אותם כנכונים ואמיתיים.

ראויה לציון כנותו של מהנדס יבין שלא ניסה ליפות דבר ולא ל"טייח" דבר אלא העיד דברים כהווייתם.

ביום 12.3.2009 אמר מהנדס יבין כדלקמן:

"להיות בצד הבטוח ובעקבות הערות שהושמעו מפי דייר שלא נוכח פה, ביקשתי את הדו"ח והוא אכן הוכן ואז הוצאנו את התנאים להיתר, שהיו חישובים סטטים ועוד כל מיני תנאים מקובלים אחרים. אכן ההיתר הוצע לפי מה שהסתכלתי בתיק בסוף אוגוסט 2008 , בתחילת העבודה התחיל פינג פונג בין משפחת וולך לבין משפחת מור יוסף. קיבלנו כל מיני צווים שמורים לעצור את העבודה, ועוד כל מיני מסמכים שהובאו לידיעתנו על איזה שהם הסכמים בין שני הצדדים האלה, למעשה נוצרה נקודה שעלתה במהלך השבוע שבועיים האלה והיא שהמתכנן קונסטרוקציה שנבחר על ידי מוריוסף הוא לא מקובל עלינו. יש איתו המון בעיות , אני לא יכול לפסול אותו כי זו פרנסה של בן אדם, אך ביקשתי שיוכנס מהנדס ברמה הרבה יותר רצינית. כשנתנו את ההיתר ראינו מי המהנדס אך לא היינו מודעים לחומרה של הדבר, ברגע שהצטברו עוד מקרים שראינו שאותו מהנדס החישובים שלו לא נכונים הצענו לצדדים ובעיקר למור יוסף שיפעילו מהנדס אחר והם קיבלו את העצה שלנו. בסופו של תהליך הוצע מהנדס נוסף ואנו הצענו על דוד בלן כמתכנן מקובל עלינו, ולמעשה בין הליך שגם הוועדה השתתפה בו מבחינת המימון הוצא סט תוכניות מפורט שאנו חושבים שפתר את בעיית המבנה מבחינת החשש לחוזק בגלל שזה מבנה ישן.

המניע של הוועדה היה קבלת פיתרון מיידי, וגם העובדה שאותו מתכנן עשה את העבודה בשכר

יחסית נמוך לסדר גודל של העבודה והשתתפות הוועדה היתה כמה אלפי שקלים בודדים.

התהליך ארך מס' חודשים בין השאר התברר בתהליך שחלק גדול מהתוכניות לא היו מדוייקות.

כל אותו זמן לא התבצעו עבודות מסיביות. אני יודע שחיכו לפיתרון שאותו יתכן בלנק וזה ארך מס חודשים. בין השאר היינו צריכים מדידה מדויקת של המבנה ובדיקה של עובי האלמנטים שבו כי

התוכניות בוועדה כמו שיש בכל וועדה לא היו נכונות. אלו היו תוכניות ישנות שהראו מבנה שעובי

ס"מ והמס' שהתגלה היה קטן יותר. X התקרה בו הוא בסופו של תהליך ב 29.12.08- הוצא הסט הסופי של התוכניות על ידי משרד בלנק והתוכניות תגברו את מה שהיה קיים בשטח במשך החודשיים שלושה שעברו בין מתן ההיתר לבין ינואר. מה שאיליה קפלן עשה זה תכנון, וזה כלל קורה אחת בלנק הוסיף קורה נוספת והיום ניתן לראות כמות קורות יותר גדולה מאשר תכנן קפלן. בוצעו עבודות פנימיות בקטע של החיזוקים אך בקצב מאוד איטי שבעצם חיכה לראות מה הולך להתרחש".

מר יבין ציין כי לגבי הבקשה להיתר בעניין המרפסת – הוועדה לא התכנסה בין 19.9.2008 עד פברואר 2009 בגלל הבחירות ולא הוצא היתר ולא נבנתה מרפסת באותה תקופה.

בע"א 9313/08 רות אופנברג נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב יפו, פסק הדין מיום 7.9.2011 נאמר בין השאר כי: "…. השתרשה עם השנים התפיסה כי גם רישום המתנהל אין חסינות מפני אחריות בנזיקין… בפרט נפסק כך ביחד לרישום התכנון והבניה (ע"א עיני הנ"ל).

יתרה מכך אף כללים שיפוטיים שצמצו את היקף חובת הזהירות של רשויות ציבור ובראשם "חריג שיקול הדעת" נשחקו עם התפתחות הפסיקה הנזיקית… ודוקו, בכך אין כמובן כדי לומר כי סוג שיקול הדעת המופעל ואופי פעולתה של הרשות- מכוח סמכות פיקוח או פעולה ישירה, אינם מהווים עוד שיקול בקביעת היקף חובת הזהירות, אלא כי מקומם של כללים אפרוריים להטלת אחריות בנזיקין על המדינה הולך ומצטמצם…" (שם פסקה 17-18).

בכך יש תשובה לטעון "חריג שיקול הדעת" אותן העלה ב"כ הנתבעת 3 בסיכומיו.

חובות הזהירות קיימות. האם התרשלה הנתבעת 3? לשם כך יש לבחון את ההתנהלות "במשקפיים אובייקטיביים של מבחן הסבירות", וכן יש להצביע על קיום הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לנזק שנגרם, כאשר כאן יש להשיב על שתי שאלות האם יש קשר סיבתי עובדתי – ההתנהלות היא הגורם בלעדיו אין, והקשר הסיבתי המשפטי – הסיבה המכרעת לנזק אותה יש לבחון במבחני הציפיות (שם פסקה 20).

עיכוב בלוח זמנים עלול להוות התרשלות. מר יבין ציין כי הוועדה לא התכנסה מספטמבר 2008 עד פברואר 2009. למרות זאת היות ובפרק זמן זה בנה למעשה מר כהן כמעט את כל השלד ובנה אותו לכאורה ללא פיקוח מבלי שיהיה קבלן רשום, מבלי שהוועדה תדאג כי יהיה קבלן רשום, הרי עם קבלת הדו"ח של מהנדס בלנק בנובמבר 2008, הוצא צו הפסקה מינהלי. יחד עם זאת, 3 חודשים בקירוב בעבודה ללא פיקוח, כאשר הוועדה חוששת או חושדת, ואיננה מפסיקה את העבודה ו/או איננה דורשת דין וחשבון ממי שאמור להיות אחראי על הביקורת מר גירנברג – מהווה התרשלות.

ניתן לומר כי מאז שהתעשתה, הנתבעת 3 פעלה כראוי. אבל נקודת הזמן הקריטית היא בתחילת העבודות, עם מתן ההיתר, כאשר לא עמדה על כך כי יהיה לקבלן מטעם הנתבעים אישור של קבלן רשום והסתפקה בהתחייבות, הנתבעים, אשר לא מולאה.

הוועדה אינה יכולה להעביר את האחריות. תפקידה הוא גם לפקח על ביצוע החוק. בכך שלא דאגה לכך, נתנה יד להפרת החובה החקוקה של הנתבעים.

הפרת חובה חקוקה אף היא יכולה להוות מיסודות הרשלנות.

המחדל האחר של הנתבעת 3, לא פחות בדרגת חשיבותו, היא מתן "אור ירוק" לנתבעים למרות שידעה כי "יש בעיות" עם מתכנן השלד.

אין להפריז בחשיבות העניין, כפי שמר יבין בעצמו הסביר. מדובר בבית ישן, שעומדים להרוס קומה ולבנות קומה וחצי על הבניין הקיים. בנין שכבר נבנו בו תוספות למיניהן ולעמידותו יש חשיבות עליונה ודומה שאין צורך להכביר על כן מלים.

מכל מקום חלפו חודשיים ומחצה מאז החלה הבניה ועד אשר הוצא צו ההפסקה המנהלי הראשון.

משמינתה הוועדה את מהנדס בלנק, היה עליה לדאוג לפסקת העבודה עד שתתקבלנה תוצאות הבדיקה שהראו בדיעבד כי יש להפסיק את הבניה ולא לאפשר המשך בניה על סמך תכניות וחישובים לא מספקים.

בכך התאפשרה יצירת הסיכון גם לתובעים ולמעשה גם לנתבעים.

האדם הסביר היה מצפה שהרשות הציבורית המופקדת ואמונה לדאוג לשלומו, לא תאפשר לבנות מבלי שיהא ביטחון כי אדם מורשה דהיינו קבלן רשום יעשה כן, כאשר החוק מייחס חשיבות מירבית לכך בגלל נושא הבטיחות. האדם הסביר היה מצפה מהרשות לא לאפשר בניה ע"ס תוכניות של אדם שאין סומכים על מקצועיותו.

הנתבעת 3 טענה כי לא קיים קשר סיבתי לא עובדתי ולא משפטי בין התנהלותה, אם יקבע שאכן היא רשלנית והפרה את חובת הזהירות, לבין הנזקים שנגרמו שכן האשם בהם הוא מר יגאל כהן והנתבעים.

איני מקבלת טענה זו. הנתבעת 3 אפשרה את פעולתו של כהן, משלא עמדה על כך שיהיה קבלן רשום ומשאפשרה עבודה על סמך אדם שאינה סומכת עליו, היה עליה לצפות כי ייגרם נזק גם אם הוא נגרם ע"י אדם אחר, דהיינו יגאל כהן (ע"א 9313/08 הנ"ל פיסקה 36).

אי לכך גם הוועדה אחראית לנזקים שנגרמו בזמן עבודתו של כהן.

לעניין נושא קבלן רשום אמר מר יבין באותה ישיבה:

"אני לא יודע, בנושא של שלד אין אכיפה של הדברים האלה בצורה מלאה. בנושא קבלן רשום כן. וזה מופיע בתנאים המקדמיים לפני ההיתר" (שורות 26 – 25 עמ' 12).

ובהמשך: "… כל מבקש בקשה כזו כמו שאמור לדאוג לקבלן רשום וגם מפקח על העבודה בצורה מסודרת. אנו מתעדים את הדברים האלה בהתחלה וב – 99% מהמקרים אנו לא נמצאים במצב כזה. פה היה מקרה שהביא להתערבות בצורה דרמטית משונה מן המקובל".

בע.א. 196/90 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה קריות נ' ירמיהו עיני חברה לבניין בע"מ פ"ו מז (2) 111 (1993) נקבע בדעת רוב כי ניתן לייחס למוסד תכנון אחריות לנזק שנגרם כתוצאה מרשלנות באופן הפעלת סמכותו.

שם דובר על גופים המקבלים את ההיתר והוא מנוגד לתכנית התקפה במקום, הלכה שחזרה ונשנתה בפסקי דין נוספים כמו ע"א 3075/98 (תא) אלנות הקריה (ישראל) בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חולון (ניתן ביום 5.9.2007) חזר בית המשפט ואמר: "על וועדה מקומית לתכנון ולבנייה מוטלת חובת זהירות להקפיד ולוודא, שכל המידע הנמסר לאזרח בנושאי אחריותה יהיה אמיתי ומהימן ומעל לכל שיעלה בקנה אחד עם הדין התכנוני החל". הוועדה היתה אמורה ליידע את משפחת מור יוסף כי מר קפלן לא המציא תוכניות וחישובים מספיקים באותו בניין עצמו בבניה קודמת.

בנוסף לחובת הזהירות, מוטלת על הנתבעת 3 כרשות ציבורית חובת הגינות רחבה ומחמירה.

בע"א 119/86 קני בתים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נתניה פ"ד מו (5) 727 מעמ' 744, נאמר כי: "לחוק תכנון ובניה מטרה כפולה להגן על האינטרס הציבורי בדבר בניה מסודרת ומאושרת הנתונה לפיקוח נאות".

הוועדה לא מילאה כאן אחר חובתה, נגרמו נזקים ועל כן היא אחראית.

הנזקים:

הנזקים להם טוען התובע מפורטים בכתב התביעה המתוקן ובסיכומים. הנתבעים חולקים עליהם ויש להכריע אילו מהנזקים הוכחו לפני קביעת אחריות ומי אמור לשאת בפיצוי בגינם.

א. פיצוי מוסכם:

200,000 ₪ על פי סעיף 76 להסכם הפשרה מיום 7.9.2008, אשר ניתן לו תוקף של פסק דין. התובע כתב בתצהיר ואח"כ בסיכומים כי סכום זה והסכומים הנתבעים עבור הנזקים, הם סכומים חילופיים.

היות והתובע הביע דעתו כי מדובר בסכומים חלופיים, ואכן אין לקבל כפל פיצוי, נכון בעיני שלא להתייחס לשאלת הפיצוי המוסכם הנ"ל אלא לדון בשאר הנזקים. לא למותר לציין כי הבעתי כבר דעתי כי הסכום הנקוב היה מופרז כסכום פיצוי מוסכם.

ב. הנזקים שנגרמו באירוע הגשם ב – 27.3.2009:

לעניין זה יש מחד חוות דעת והערכות של מהנדס אגבריה ומר דני טבק מטעם התביעה, ומהנדס ליברמן ומר קובי מצד הנתבעים.

מהנדס אגבריה ומר דני טבק:

מהנדס אגבריה היה בדירתם של התובעים מספר פעמים בחודשים פברואר מרץ 2009, הוא הגיש חוות דעת ואף העיד בבית המשפט.

עפ"י חוות דעתו, הוא העריך את עלות התיקונים לאחר אירוע ההצפה ב – 97,193 ₪ כולל פיקוח הנדסי ומע"מ.

מהנדס אגבריה ביקר בדירה ביום 2.3.2009, דהיינו סמוך מאוד לאירוע ההצפה ומצא בדירה כי המים חדרו לדירה לחדרי השינה, לסלון, למטבח, למסדרון כל זאת דרך התקרה והקירות. המים זרמו לדירה, לקירות, לתקרת הגבס וכן מתחת לריצוף למטבח ומערכת החשמל.

כל הגבס נעשה לא מתאים לשימוש היות והמים גרמו להתפוררותו והתנפחותו. מהנדס אגבריה התייחס לנזק שעלול להתרחש בעתיד בגלל המים לגבי הארונות אשר עלולים להירקב, הן ארונות הבגדים והן ארונות המטבח.

מהנדס אגבריה פרט את העבודות שיש לבצע ואת עלותן. בין השאר כלל פינוי ואחסנה של כל הציוד והריהוט בבית ב -4,000 ₪. כך קבע כי יש לפרק את כל הגבס בתקרות ובקירות, עבודה שכוללת פינוי הגבס ועלותה 4,000 ₪, קילוף הטיח ופינויו, מוערך ב – 3,000 ₪. הייבוש שיתבצע או על ידי השארת הקירות והתקרות פתוחים או על ידי כבשנים, מוערך בסך 4,000 ₪. פינוי החול אם יהיה צורך בכך, לאחר שיפורק כל הריצוף מוערך ב – 25,000 במידה ויש חול רטוב וכמות קטנה, העלות היא 6,000 ₪ כיוון שיש צורך רק בהשארת מרצפות פתוחות וביצוע על ידי יבשנים. כן יש לנקות את צנרת החשמל והניקוי מוערך ב – 1,500 ₪ ותיקוני הטיח מוערך ב – 3,000 ₪.

צביעת הקירות והתקרות לפני הכיסוי בגבס מוערך ב – 2,500 ₪ וכיסוי הגבס עצמו ב – 12,000 ₪.

בדירה היו קירות מעוצבים ועל מנת לשחזרם יש להשקיע 5,000 ₪. עוד יש צורך בהחלפת מהדקים של החשמל וזאת בעלות של 1,500 ₪. יש לצבוע את כל הבית ב – 3 שכבות והעלות היא 8,000 ₪. במרפסת יש לבצע צבע חדש 2,000 ₪ ואילו ניקיון כללי בבית בסיום העבודה מוערך 2,000 ₪ (התיקון נעשה בזמן הדיון ביום 23.1.2011 עמ' 90 שורה 28).

מהנדס אגבריה סבר כי מדובר בנזק שיש לו השלכות לנזקים ישירים ועקיפים, וברור כי הדירה איננה ראויה לאיכלוס. הוא ציין כי אם מחכים לייבוש עד הקיץ מדובר ב – 3 שבועות בתנאי מזג אויר קיצי ואילו ייבוש מלאכותי, שהוא יקר יותר יכול להימשך שבוע בלבד. בסה"כ זמן ביצוע העבודה מוערך ב – 3 חודשים.

מהנדס אגבריה ציין בחוות דעתו, כי המחירים אותם קבע הם על סמך מחירונים הקיימים בענף, כמו "דקל", המעגל "המשולב" מחירי שוק וכו'.

עם זאת, יש להביא בחשבון שייתכנו הפרשים של פחות או יותר ב – 20% מהמחירים אותם קבע.

ב – 20.5.2009 ביקר מהנדס אגבריה על מנת לאמוד את הנזקים שנגרמו בחצר הבית כתוצאה מהעבודות שבוצעו על ידי הנתבעים ומצא כי בכל חלקי המבנה יש שאריות בטון שנגרמו כתוצאה מהיציקות בתוספת הבניה. מכיוון שלא ניקו אותם בזמן כשהבטון היה טרי, הוא התייבש והוא מופיע על קירות הבית, מעל הרעפים, בשבילי הגרנולית מסביב לדירה, על הריצוף מאחורי הדירה ועוד. גם כתמי צבע נמצאים בכל מקום.

מהנדס אגבריה מעריך את הניקוי ב – 28,065 ₪, כאשר סכום זה כולל תכנון ניהול ופיקוח ומע"מ.

כאמור מהנדס אגבריה נחקר על חוות דעתו. מהנדס אגבריה העיד כי בזמן שהיה בדירה, זיהה נזילות מים פעילות באיזור המטבח והסלון, בחדר השינה הפנימי ומעל האינטרסול.

מהנדס אגבריה נחקר על ידי ב"כ הנתבעים. לא היה בחקירתו הנגדית משום לשנות מחוות דעתו. בנושא אחד, בעניין פעולת היבשנים, הסביר כי ללא ייבוש מלאכותי שאמנם הוא יקר, ייבוש טבעי עלול לקחת 4 חודשים וייתכן שהתוצאה תהיה יקרה יותר.

מר דני טבק:

עד נוסף מטעם התובעים לעניין הנזקים בבית היה מר טבק. מר טבק הוא הנדסאי בניין במקצועו ועוסק 25 שנה בשיפוץ מבנים.

מר טבק התבקש על ידי התובע לבוא אף הוא ולבדוק את הנזקים שנגרמו לדירה בסביבתה והוא ערך דו"ח ביקורת ביום 4.3.2009 (הערה בסעיף 2 ו – 3 נכתב כי השנה היא 2010 אך זו טענות קולמוס).

מר טבק הכין דו"ח המסכם את מצב הדירה. הוא גם צילם תמונות שצורפו (ת/2 א').

מר טבק מצא כי סביבות הבית החיצוניים מלוכלכים משארי בטון וטיח שנמצאו. בתוך הבית כל ציפוי הנמכת התקרה, כך גם קירות הגבס, יש צורך לפרקם ולסדרם מחדש. לגבי הארונות המקובעים בקיר, יש חשש שגם אם יתייבשו ישנו את צורתם ולא יהיה בהם שימוש בצורה נאותה.

מר טבק העריך את תיקון הנזקים, ב – 125,000 ₪ בגין עבודות פנים הבית, 25,000 ₪ בגין עבודות חוץ הבית ובמידה ושוב יעשו תקרות גבס, יש להוסיף 19,000 ₪.

לדו"ח של מר טבק צורפו תמונות המתארות את כל אשר ראה בעצמו בביקור בדירה.

חקירתו הנגדית הן בתאריך 19.1. והן ב – 23.1, לא שינתה באופן משמעותי דבר.

היתה משום כפילות בהבאת שני עדים אלו, ניתן היה להסתפק באחד מהם.

שכר הדירה והפסדים כספיים בגין הצורך במעבר לדירה אחרת.

מר בירמן:

מר בירמן הוא שמאי מקרקעין אשר הוא התבקש ליתן חוות דעת ולהתייחס לאומדן דמי שכירות כאשר התובעים היו אמורים לשכור דירה אחרת במקום הבית ברח' יעל נשוא התביעה, לתקופה של 3 וחצי חודשים.

מר בירמן העריך כי בית דומה יהיה בעלות של 3,250 ₪ דמי שכירות ולכך יש להוסיף עלות פינוי והעברה של הריהוט והציוד בדירה בסך 4,000 ₪. יש להביא בחשבון שאולי מכיוון שמדובר בשכירות קצרת מועד, יהיה צורך להוסיף כ – 20% לסכום זה.

ארנונה, ועד בית:

התובעים טוענים כי הכורח לעבור לדירה אחרת חייבה לשלם פעמיים מסי ארנונה, ופעמיים דמי ועד הבית וסכומים אילו מסתכמים ב – 4,458 ₪. הנתבעים טענו כי התובעים יכלו לחזור לדירתם כבר ביולי 2009, וגם עשו כך ולא היה מקום לעזיבת הדירה לזמן כה רב, ועל כן אין לחייבם בשכר הדירה וסכומים נלווים מעבר למה שכבר שילמו לאור החלטת בית המשפט.

המומחים מטעם הנתבעים:

מטעם הנתבעים העידו מר צפניה קובי שהוא שמאי מקרקעין מוסמך ואינג' ליברמן. שניהם היו בדירת התובעים ב – 25.3.2009 ושניהם הגיבו על חוות הדעת של מהנדס אגבריה ומר טבק.

אינג' ליברמן לא מצא את הנזקים שאותם מצא אינג' אגבריה, אלא רק מספר כתמי רטיבות יבשים בתקרה ובחלק העליון של הקירות בסלון וכן בחדר שינה הורים ובשאר החדרים לא מצא כתמים כלל.

אינג' ליברמן כתב את חוות דעתו (נ/6) כך שהיא מתייחס לאותם סעיפים המופיעים בחוות דעתו של מהנדס אגבריה. את ההבדלים הניכרים בשתי חוות הדעת והפער בין הממצאים, הוא מסביר "ממה שככל הנראה הם ראו בדירה וממה שאני ראיתי בדירה" (עמ' 92 שורה 8, ישיבה מיום 23.1.2011).

בהמשך הסביר אינג' ליברמן כי הוא ביקר בדירה כחודש לאחר מהנדס אגבריה ומר טבק ובמשך כל החודש הזה כל הרטיבויות התייבשו. לא היה צורך לעשות בדיקות ואת ממצאיו ביסס על מה שראו עיניו בזמן הביקור.

אינג' ליברמן נדרש להבדל שבין חוות דעתו לחוות דעת של מר קובי אשר היה יחד איתו בביקור בשעה שמר קובי ראה סימני רטיבות באיזור המטבח והמבואה, מר ליברמן לא ראה זאת. לא היה לו הסבר וניתן לראות בתמונות שצירף, שאין זה כך.

אינג' ליברמן סבר שכאשר יש בקיר גבס בשטח מסוים, אין צורך להחליף את כל הקיר, ודי לטפל בחלק הפגוע.

את נושא החשמל לא בדק היות ולדבריו, התובע התחמק ואמר לו לעזוב.

אינג' ליברמן אישר כי בזמן ביקורו הבית היה מרוהט באופן חלקי.

לדעתו אותה אימץ מר צפניה קובי, עלות התיקונים היא בסך 5,800 ₪ בלבד.

במסגרת החקירה הנגדית ב – 23.1.2011 מתבקש מר צפניה להסביר מדוע נדרשה חוות דעתו בנוסף לחוות דעת של אינג' ליברמן ולמען האמת לא נתקבלה ממנו תשובה ברורה ומכיוון שכל מה שעשה, היה לאמץ את חוות דעתו של אינג' ליברמן.

החלטה לעניין הנזקים:

התובעים לא המציאו כל קבלה או עדות או מסמך אחר לעניין עלות התיקונים אותם ביצעו בדירתם. אין די בהגשת חוות דעת המעריכה נזקים ועלות תיקונם כאשר ניתן בפועל להמציא ראיות לבית המשפט, מה הייתה העלות האמיתית של אותם תיקונים.

חוות דעתו של אינג' אגבריה התייחסה גם לנזקים עתידיים ולא הוכח לבית המשפט כי אלו אכן התרחשו בפועל. חלק מהנזקים תוקן ושולם על ידי הנתבעים הן על פי ההחלטה לחייבם בתשלום 10,000 ₪ והן על ידי ניקוי החצר אשר שולם על ידם וגם תיקון התקרה על ידי קבלן צדף שולם על ידי הנתבעים.

מאידך, אינני מקבלת את דעתו של אינג' ליברמן כי בכל הקשור לתיקוני גבס די בתיקוני טלאים והנני מעדיפה את דעתו של מר טבק, כי יש להסיר את כל לוחות הגבס שנפגעו. יש לזכור כי התובעים זה מקרוב נכנסו לדירה לאחר ששופצה וזכותם להשיב המצב לקדמותו ולא להסתפק בטלאים.

טוב היו עושים התובעים לו טרחו להציג בפני בית המשפט את הראיות לסכומים אמיתיים אותם שילמו לבעלי המקצוע למיניהם ועבור החומרים שנדרשו לצרכי התיקונים.

משלא עשו כן, דהיינו לא הוכיחו כמה עלו התיקונים, אין להם להלין אלא על עצמם ונותר לי לקבוע על דרך האומדן בלבד. אני קובעת כי בנוסף לסכומים אשר שולמו על ידי הנתבעים כפיצוי בגין ראש נזק זה, דהיינו התיקונים לאחר אירוע ההצפה, ישלמו הנתבעים סכום נוסף של 7,500 ₪.

שכר דירה, ארנונה, תשלום מסי ועד, והובלה:

הסכום אשר נקבע על ידי השמאי בירמן מטעם התובע, נראה סכום סביר בהחלט לתשלום חודשי של שכ"ד. השאלה היא כמה חודשים נאלצה משפחת מור יוסף להעדר מדירתה ולמצוא לה דירה אחרת. שאלה נוספת היא כפי שטען התובע, אפשרויות שכירת דירה לתקופה קצרה ומשמעותה הכלכלית.

משפחת התובעים עזבה את דירתה מיד לאחר ההצפה וחזרה אליה כעבור מספר שבועות לאחר שהתייבשה, הרטיבות. לתקופה זו שולם שכר הדירה על ידי הנתבעים. היא לא הספיקה לשהות בדירתה זמן קצר ואז ארע המקרה של נפילת התקרה. שוב עזבה המשפחה את דירתה מחשש מוצדק כי יפלו קטעי תקרה נוספים ויפגעו חלילה במי מבני המשפחה. המשפחה שבה, ושוב נפלו חלקי התקרה.

שוב נאלצה המשפחה לעזוב את הדירה.

בעניין זה התמהמה תיקון התקרה בין השאר משום חוסר שיתוף הפעולה של התובע. למעלה מ – 4 חודשים עברו מאז שהייתה הנפילה ועד שהיה אפשר לבצע את התיקון. יחד עם זאת היות והגורם העיקרי והראשוני לכך אינו באשמת התובע, יש להביא זאת בחשבון בעת פסיקת הסכום לו הוא זכאי כשכ"ד.

הנני פוסקת כי התובע זכאי לתשלום שכ"ד לתקופה של מחצית השנה בלבד ולא שנה שלמה.

הסכום לו זכאים התובעים בגין ראש נזק זה הוא 21,700 ₪ (6 חודשי שכירות וחודש דמי תיווך). זאת בנוסף לסכומים אשר כבר שולמו לתובעים על ידי הנתבעים עבור החודשים מרץ, מאי 2009.

בנוסף, יש לשלם מסי ארנונה ודמי וועד הבית אף זאת לתקופה של מחצית השנה בסך 3,383 ₪.

התובע לא הגיש קבלה על תשלום הובלת הרהיטים ממקום למקום וגם אם אני מקבלת את עדותו כי אכן כך היה, בהעדר הוכחה שניתן היה להמציאה, סכום של 4,000 ₪ נראה מוגזם . עפ"י האומדן הנני מחייבת בתשלום 2,000 ₪ בגין ראש נזק זה.

בסה"כ יש לחייב את הנתבעים בראש נזק זה בסכום של 34,583 ₪.

שעות העבודה של התובע:

התובע דורש סכום של 144,000 ₪ בגין העבודה אותה השקיע בניהול המאבק המשפטי והפסד ימי עבודה, כאשר נאלץ מדי פעם ופעם להגיע לוועדה המקומית לדרוש את התערבותם, להגיש בקשות לבית המשפט, להופיע לדיונים לפנות למשטרה, וכו'.

אין ספק כי נגרם לתובע הפסד ימי עבודה בגין כל ההליכים והמאמצים אותם השקיע. דא עקא, אם היה מוסר מלכתחילה את ניהול המשפט לידיים אחרות כפי שעשה לאחר מכן, ספק אם זה היה הסכום אותו הוא היה משלם.

התובע טען כי לא נחקר על תצהירו לעניין זה ולו שאלה אחת ועל פי חישובו מדובר ב – 6 חודשים X 120 שעות לחודש, X 200 ₪ לשעה.

אכן התובע לא נחקר על כך אך על פי החישוב טען התובע כי עבד בעניין הדירה לפחות 5 שעות ביום במהלך ששת החודשים. בהעדר רישום מדויק, גם אם התובע לא נחקר על כך, הסכום נראה לי מוגזם. אינני בטוחה כלל ועיקר אם עו"ד אחר היה פועל בעניינם של התובעים מתחילת הפרשה היה מקדיש 5 שעות מדי יום לטיפול בתיק זה.

ברי כי אדם קרוב לעצמו וטבעי שיקדיש את מירב מאמציו כאשר מדובר בשלומם הפיזי של בני משפחתו, ואבטחת מקום מגוריו.

יחד עם זאת, כאמור, התובע לא המציא רשומות מסודרות המצביעות על מספר שעות העבודה שהוא השקיע או תיקים שבגין העבודה בתיק זה, נמנע ממנו לטפל בהם והרווח שהפסיד בגין כך. לא הומצאה חוות דעת של רו"ח או דו"חות של מס הכנסה שיראו על ההפסד. כך גם לא הוצג הסכם שכ"ט עו"ד ביו לבין עו"ד קצוב.

הנתבעים טענו לעניין זה כי אין לקבל את תביעתו בראש נזק זה משום שאילו לא היה עו"ד היה נזקק מלכתחילה לשירותי עו"ד וכלל לא היה נגרם לו הנזק הנטען. אינני מקבל טענת הנתבעים, שאיננה מבוססת ונראית תלושה מן ההקשר. לתובע מגיע שכר על פעילותו כעו"ד בעניין זה טרם נכנס לתמונה עו"ד קצוב, אם כי אינני מקבלת את הערכתו הכספית בהעדר כל מסמך שיאשר אותה.

על פי האומדן הפסד זה יהיה חלק מהפיצוי בגין עגמת הנפש.

עגמת נפש:

התובעים סבורים שפיצוי של 100,000 ₪ הוא סכום הראוי בגין עגמת הנפש שנגרמה להם המתוארת בכתבי הטענות הרבים שהונחו בפני בית המשפט ובעדויות שנשמעו מפי התובעים במהלך הדיונים הרבים שהיו בתיק זה. סבל רב מעצם הצורך לצאת מדירתם אליה רק נכנסו לאחר שרכשו אותו, הריון ולידה בצל הפחד מנפילות חלקי תקרה, טלטול הילדים מדירה לדירה וכו'.

הנתבעים 1 ו – 2 סבורים כי יש להתחשב בכך שמי שגרם את הנזק למעשה איננו הנתבעים אלא הקבלן יגאל כהן ולכן ומכיוון שהתובעים בחרו שלא לתבוע אותו, אין לחייב את הנתבעים בנזק זה.

בסעיף 94 לסיכומיו טוען ב"כ הנתבעים כי יש לשים לב לכך כי מר כהן היה קבלן עצמאי ולא עובד של הנתבעים. התובעים טענו כי הוא איים עליהם וקילל אותם עוד לפני הסכם הפשרה וכי קיימת אפשרות שהוא גרם לנזק במזיד, וזאת אין לייחס לנתבעים.

טענה זו מוטב היה לה לולא נטענה.

עגמת נפש הוא נזק אשר קשה לאמוד אותו. אין ספק כי עגמת נפש רבה נגרמה לתובעים אשר הסכימו מרצונם להיכנס למצב בו יהיו נתונים חודשים מספר לחיים תחת אתר בניה והנני מקבלת כי עשו זאת מחמת רצונם לחיות בשכנות טובה עם משפחת מור יוסף גם אם היה להם מניע נוסף והוא הרצון להביא להצמדת הגינה לדירתם. יכלו בנקל לא להסכים ואז ספק אם הייתה משפחת מור יוסף מקבל את היתר הבנייה.

הנני מקבלת כי חששותיהם לעניין חוזק הבניה, נוצרו עוד לפני תחילתה ומשום כך פנו לוועדה המקומית אשר חיזקה למעשה את חששותיהם והייתה להם הצדקה מלאה לפנות גם לבית המשפט לבקשת צו מניעה. יש ממש בטענה כי בכך שעמדו על בדיקה נוספת של תוכניות הקונסטרוקציה, היה בכך לתועלת רבה לנתבעים שכן כך דירתם בטוחה יותר.

בראש נזק זה, אשר בהתאם לאמור לעיל, כולל גם את ההפסד עבור שעות העבודה שהשקיע התובע, הנני פוסקת סכום של 40,000 ₪.

אשם תורם והקטנת הנזק:

הנתבעים טוענים כי התובעים לא זו בלבד שלא הקטינו הנזק אלא העצימו אותו, כאשר מנעו תיקון הפתח בגג בעת ההצפה ע"י בקשת וקבלת צו המניעה, וכאשר עזבו חודשים את תיקון התקרה, וכן גם את המשך העבודות בדירתם ובכך גם הגדילו הוצאותיהם. התובעים דוחים טענות אלו.

הלכה פסוקה היא, כי על הניזוק מוטל נטל ולא חובה להפחית הנזק שעוולת המזיק גרמה לו" )ע"א 202/86 י. גולדפרב ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ וערעור שכנגד, פ"ד מ"ה (4) 45 ובעמ' 47).

את הנטל מודדים באמות מידה אובייקטיבית דהיינו "על הניזוק לנקוט להקטנת נזקו, כל אותם אמצעים שאדם סביר היה נוקט בנסיבות העניין" שם עמ' 51 מול האות ג'-ד'.

שאלה עד כמה מתחשבים במבחן זה במימד הסובייקטיבי, ויש שצריך לשלב בין השניים (שם מול – אות ה').

השופט ברק )כתארו אז( כתב את הדברים כדלקמן:

"…. נדרשת פעולת שקילה ואיזון…. היא צריכה להביא לתוצאה הנראית לשופט כצודקת. פעולת שקילה ואיזון זו, מעניקה לעתים שיקול דעת לרשות השופטת המעצבת את אמות המידה הראויה להתנהלות הבין חברתית… רמת ההתנהגות הנדרשת מהמזיק כלפי הניזוק, צריכה מעצם – טיבעה, להיות גבוהה, יותר מרמת ההתנהגות הנדרשת מהניזוק כלפי המזיק…" שם עמ' 52 מול 1-2.

בהמשך הדברים התווה כב' השופט ברק את הדרך:

"… על הניזוק לנקוט אותם אמצעים, אשר על פי השקפתו של הציבור הנאור בישראל אדם צריך לנקוט אותם כדי למנוע ממזיק את החובה לשאת בפיצויים על נזק שניתן למנעו…" שם עמ' 53 מול האותיות ג' – ו'.

בטרם ניישם את ההלכות על הנסיבות כאן, יש גם לזכור כי אחד המבחנים לקבוע מידת אשם תורם )שהיא חלק מנושא הקטנת הנזק על פי תאוריות מסוימות (הוא מבחן מידת האשמה:

"עיקרו של המבחן הוא בהצבת מעשי רשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה, כדי להשוות ולהעריך, מבחינת האשמה המוסרית, את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד. מידת האשמה המוסרית עולה בעיקר מתוך בחינת התנהגותם של הנוגעים בדבר במקרה הקונקרטי אשר נדון לפני בית המשפט )דברי כב' השופט בן יאיר בפסק הדין בפסק הדין בע"א 83487 זלסקי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון פד"י מה 604, בעמ' 618-619.

בענייננו: התובעים נקלעו למצב מצוקה אמיתי באירוע ההצפה. הנתבעים אשר טענו כי כבר יום קודם ל – 27.2 הבחינו התובעים בסימני רטיבות ולא עשו דבר, וכי מפי השכן מר אוחיון, נודע להם עוד ביום ו' בבוקר, על הנזילה והם ניסו להתקשר לתובע ולא הצליחו.

הנתבעים לא הזמינו להעיד את מר אוחיון. יתרה מכך, הנתבע העיד כי הגיע לדירה ולא ראה כלום, אמירה תמוהה משהו. בשלוש אחה"צ אמר לו הקבלן כי קיבל צו ולכן הופסקו העבודות. אלמלא הצו היו אוטמים את הפתחים והנזק הגדול היה נמנע. כך המשיכו המים לזרום עד ליום ראשון בבוקר.

הדברים אינם מתיישבים. גם אם הייתה פניקה בפעולותיו של התובע, ונכון היה לבקש לסייג את הצו כך לפעולות לאטימת הפתח לבל ימשיכו לזרום מים, עדיין איני רואה בכך מעשה זדון להגדלת הנזק. התובעים אינם "מתאבדים" וברור כי זרימת מים למערכת החשמל עלולה לסכן את שלומם.

אי הקטנת הנזק הייתה אכן בעיכוב תיקון התקרה ע"י מר צדף . לא היה צורך במספר חודשים של תאום וצפיה להסדרת התשלום עד אשר התקרה תוקנה ובכך לתובעים היה חלק.

לא היה גם צורך שהתובעים ישהו מחוץ לדירתם תקופה כה ארוכה אם כי ניתן להבין את חששם להתגורר בדירה כל עוד לא מסתיימת בניית דירת מור יוסף, לאור אירועי העבר ולכן לא קיבלתי את הדרישה לתשלום שכר הדירה והתשלומים הנלווים במלואה.

בנוסף לא היה מקום למהר ולנקוט הליכי הוצל"פ כאשר הופקד הסכום של 7000 ₪ במועד.

מאידך יש מימד נוסף להתרשלות הנתבעים אשר נמנעו הן בעצמם והן באמצעות הקבלן לקיים את החלטות בית המשפט ולזמן את מהנדס גורדון לפני כל פעולה או יציקה אליה היה אמור להיות מוזמן . תרמה לעך העובדה כי שכרו לא שולם. אכן גם הנתבעים נקלעו למצוקה, אך יש לזכור כי מלכתחילה האשם לא בתובעים.

לנתבעים יש האפשרות להיפרע מיגאל כהן.

יש אבן מידה של אי הקטנת הנזק, ועל כן יש להקטין את שיעור הפיצוי שיקבע ב – 10%.

סיכומו של דבר:

הנני מקבלת את התביעה, וקובעת כי הנתבעים הפרו חובות הזהירות המוטלות עליהם , הפרו חובות חקוקות התרשלו ועקב כך נגרמו נזקים לתובעים.

הנתבעים ישלמו לתובעים ביחד ולחוד סכום של 67,125 ₪. (74,583 ₪ בהפחתה של 10% .)

החיוב ביחד ולחוד הוא משום שהנתבעת 3 התרשלה ואיפשרה את התרשלות הנתבעים.

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

בנוסף, יישאו בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד עפ"י שומת הוצאות להנחת דעתו של הרשם.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ‏ג' ניסן תשע"ג, ‏14/03/2013, בהעדר הצדדים.