תא 18208-02-09 אלון וולך נ' יהודה מור יוסף (שלום - חיפה, חנה לפין הראל) 14/03/2013

רשלנות בנזיקין • אחריות בנזיקין של רשויות תכנון ובנייה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 18208-02-09 וולך ואח' נ' מור יוסף ואח'

בפני כב' השופטת חנה לפין הראל

התובעים: 1. אלון וולך 2. דנה וולך — ע"י ב"כ עוה"ד קצוב

נגד

הנתבעים: 1. יהודה מור יוסף 2. עפרה מור יוסף — ע"י ב"כ עוה"ד קליינברגר; 3. הוועדה המקומית לתכנון ובניה קריות — ע"י ב"כ עוה"ד סיגל

פסק דין

רקע:

התובעים והנתבעים התגוררו ברח' יעל 12 בקרית מוצקין בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה. הנתבעים ביקשו להגדיל את דירתם ולשם כך הגישו תוכניות לנתבעת 3 אשר נתנה להם לאחר דיונים היתר בניה. ההיתר נחתם ביום 28.8.2008, אך עדיין לא ניתן לנתבעים. ביום זה כרתו הנתבעים הסכם עם הקבלן יגאל כהן לביצוע עבודת הבניה.

התובעים נתנו את הסכמתם לבניה עוד בדצמבר 2007, לאחר ובמקביל להסכם או התחייבות בין הצדדים, לפיה התחייבו הנתבעים להתחייבויות שונות תמורת הסכמה זו. אחת ההתחייבויות הייתה כי לא תוגש תכנית לבניה נוספת.

יש לציין כי התובעים רכשו אותה עת את דירתם, שיפצו אותה ונכנסו לגור בה זמן קצר מאוד לפני תחילת העבודות.

בתחילת ספטמבר 2008, טרם תחילת העבודה, הגישו התובעים בקשה למתן צו מניעה במעמד צד אחד, היות והתחוור להם כי הבניה נעשית בניגוד להתחייבותם של הנתבעים כלפיהם. התובעים טענו כי הנתבעים הפרו את ההסכם, הגישו בקשה נוספת לבניית מרפסת אשר הייתה אמורה לחרוג מקו הגג של הנתבעים, בניגוד להתחייבות מיום 5.12.2007.

ניתן צו ביום 3.9.2008, ונקבע לדיון במעמד הצדדים ליום 21.9.08. ביום 7.9.2008 הוגש לבית המשפט הסכם פשרה בין הצדדים אשר קיבל תוקף של פסק דין.

אחד מהנושאים של הסכם הפשרה וההתחייבות הקודמת היה בדיקה של קונסטרוקטור מוסמך שיבדוק אם שתי הדירות יכולות לעמוד בבניה החדשה המבוקשת, וכן אם יש להן היכולת לעמוד ברעידת אדמה.

הנתבעת 3 דאגה למנות מהנדס קונסטרוקציה נוסף מטעמה — המהנדס מר דוד בלנק — שמצא כי התכניות שהוגשו לפני מתן ההיתר אינן מספיקות. הדבר הביא לעיכובים בבנייה, אך הבניה נמשכה.

בחודש פברואר 2009 אירע אירוע של גשם חריג — דירתם של התובעים הוצפה במים לחלוטין, היות ולא נאטמו הפתחים בתוספת הבניה, ונוסף נפל חלק מהתקרה — רצפת דירת הנתבעים. ובנס לא הייתה פגיעה בנפש.

התובעים הגישו בקשה למתן צו מניעה אשר ניתן ביום 27.2.2009. התקיימו ישיבות רבות. התובעים נאלצו לעזוב את דירתם עקב הצפתה. ביום 19.3.2009 ניתנה החלטה המפרטת את התנאים בהם בוטל צו המניעה הזמני.

לאחר מספר שבועות חזרו התובעים וילדיהם, אך בחודש מאי 2009 היה אירוע נוסף של נפילה מתקרת דירת הנתבעים. התובעים שוב נאלצו לעזוב את דירתם. התובעים חזרו לדירה רק בחודש מרץ 2010.

התביעה:

לגבי הנתבעים 1 ו־2: התביעה היא בגין התרשלות חמורה בהעסיקם קבלן לא רשום. העסקה זו מהווה גם עוולה של הפרת חובה חקוקה. הקבלן מטעם הנתבעים בנה ברשלנות וכך גרם לתובעים נזקים חמורים. כלפי הנתבעת 3, הטענה כי הפרה את חובת הזהירות כלפיהם מכוח חובת הפיקוח המוטלת עליה על פי דין.

התובעים מבקשים לחייב את כל הנתבעים ביחד ולחוד בפיצויים לפי ראשי הנזק הבאים:

• פיצוי מוסכם על פי הסכם הפשרה על סך 200,000 ₪.
• פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לדירה בסך 122,486 ₪.
• דמי שכירות, תיווך וארנונה שנאלצו לשכור בסך 45,592 ₪.
• פיצוי בגין שעות העבודה בסך 144,000 ₪.
• תשלומים למומחים בסך 3,475 ₪.
• פיצוי בגין עגמת הנפש בסך 100,000 ₪.

אחריות הנתבעים 1 ו־2:

הנתבעים 1 ו־2 הם בעלי ההיתר אשר התקבל על פי בקשתם ובאופן טבעי הם אחראים לנזקים שיגרמו כתוצאה מבניית תוספת הקומות על גבי דירתם של התובעים. האחראי הישיר הוא אמנם גורם הנזק, הקבלן המבצע את העבודות, אך היות והוא שלוחם ומבצע עבורם את העבודות, מן הראוי כי האחריות תוטל גם עליהם.

הנתבעים הפרו את חובתם לדאוג לכך כי הקבלן מטעמם יהיה קבלן רשום. דרישה זו הופיעה כתנאי ראשון בהיתר הבניה. הנתבעים חתמו ביום 28.8.2008 על התחייבות והצהרה לפיה הם יודעים את חובתם למנות קבלן רשום. בהקשר זה ראוי לעיין גם בפנקס הקבלנים הרשמי של משרד הבינוי והשיכון. כאשר מזמין העבודה בוחר בקבלן שאינו רשום, יש בכך משום התרשלות.

נקבע כי התנהלותו של הקבלן הייתה בלתי מקצועית: הנזקים שנגרמו מההצפה נגרמו בין היתר משום שהפתחים לא כוסו כראוי; החציבה בקירות והרצפה שגרמה לנפילת התקרה; ואי הזמנת מהנדס לפני יציקה, כפי שנדרש.

אחריות הנתבעת 3 — הוועדה המקומית לתכנון ובנייה:

על הוועדה המקומית מוטלת חובת זהירות כלפי מי שעלול להיפגע מפעולותיה או ממחדליה. נקבע כי הוועדה התרשלה בשני מחדלים מרכזיים: ראשית, לא עמדה בפועל על קיום תנאי ההיתר בדבר העסקת קבלן רשום; ושנית, אפשרה את התקדמות העבודות למרות קשיים מהותיים בתכנון הקונסטרוקטיבי.

בית המשפט קבע כי יש קשר סיבתי בין מחדלים אלה לבין הנזק. בהקשר העקרוני של רשלנות ניתן לעיין גם בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], המהווה את הבסיס לדיני הרשלנות והפיצוי.

הנזקים שנקבעו:

• תיקוני דירה לאחר ההצפה: 7,500 ₪.
• שכר דירה, תיווך, ארנונה, ועד: 25,083 ₪.
• הובלה: 2,000 ₪.
• עגמת נפש והפסד שעות עבודה: 40,000 ₪.
• סה"כ לפני הפחתה: 74,583 ₪.
• הפחתת 10% אשם תורם: 7,458 ₪.
• סה"כ לתשלום: 67,125 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

אשם תורם והקטנת הנזק:

בית המשפט קבע כי יש להפחית 10% מהפיצוי, בין היתר בשל עיכוב בתיקון התקרה והתנהלות שלא צמצמה את מלוא הנזק במועד. מכאן החשיבות הרבה של תיעוד, תיקון מהיר ושיתוף פעולה עם אנשי מקצוע כאשר נגרם נזק כתוצאה מבנייה רשלנית.

סיכומו של דבר:

בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את הנתבעים לשלם לתובעים ביחד ולחוד סכום של 67,125 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.